תחרה וצבע

תחרה וצבע / אילת סוטיצקי (ראשון בסדרת תחרה וצבע)

478 עמ'. הוצאת אהבות.

כתיבה מופלאה, נוגעת, אמיתית, חשופה וסוחפת.
דמות ראשית אמינה, עגולה ועמוקה.
שילוב הדברים שכולנו מכירים מימינו - בלוג, פייסבוק, טוקבקיסטים - קסום וחווייתי, ומאוד קל להתחבר לזה.

ו... הכתיבה הנהדרת הם הדבר היחיד שהחזיק אותי לאורך שליש מהספר לפחות. היו רגעים שבהם המשך הקריאה הרגיש לי כמו מטלה, והסתפקתי בקריאת 5-10 עמודים ביום, רק כדי להתקדם.

הדמות הראשית היא הבעיה העיקרית שלי - היא מעצבנת, בלתי נסבלת, אגואיסטית, אגוצנטרית, מרוכזת בעצמה, חופרת, משחקת משחקים מטופשית של בת טיפש-עשרה, לא רואה ממטר אף-אחד מלבדה, ובעיקר - מריצה לעצמה סרט בראש, ומתרסקת כשלא כולם חיים לפי התסריט שהיא רקמה. ובדרך היא רומסת את כולם בלי לעצור ולחשוב אפילו לרגע אחד.

לא ברור למה היא מתאהבת בבחור מלכתחילה, מלבד העובדה שהוא פשוט היה שם וזהו, ונתן לה קצת יחס. זה יכול היה להיות כל אחד, כי היא מתוסבכת ובודדה ומאוד צמאה לאהבה וחום. 

סצנות הסקס קצרות, לא מגוונות במיוחד ולא מרתקות, לא מעוררות, לא מלהיבות ולא מרגשות. הסקס גם מרגיש מנוכר וסתמי, חסר כמיהה ורגש אמיתיים, לא רומנטי בעליל, בין בחור שמצא לו יזיזה נוחה, לבחורה מתוסבכת שמאוהבת בו מעל הראש בלי סיבה נראית לעין מלבד אורגזמות (ואפילו לא רצף!), שמריצה לעצמה סרטים בראש, למרות שהוא ברור מאוד בכוונותיו כלפיה מהרגע הראשון ולאורך כל הזמן.

אחרי הדבר הנוראי והפוגעני שהיא מעוללת לו בסוף הספר - רוב האנשים היו מוציאים נגדה צו הרחקה, ומקווים שהיא תתרחק מהם ומהסובבים אותם ושלא יהיו להם יותר צרות. לא ברור לי איך יש המשכים לספר, שבסופם, כראוי בספרים מהסוג הזה - השניים האלה מאוהבים וחיים ביחד. הוא צריך להיות אידיוט כדי להתקרב אליה שוב. היא פשוט מסוכנת, וחוסר הכבוד שלה לפרטיות של מי שהיא טוענת שהיא אוהבת פשוט מחרידה. אאוטינג הוא אחד הדברים הכי איומים והרסניים שיש בעיניי בעידן הרשת. פשוט פשע בלתי-נסלח.

שורה תחתונה: זה לא סיפור רומנטי-ארוטי, זה סיפור על בחורה עם הפרעה קשה, וככזה - הוא מופלא ואמין עד מאוד, ובעיקר כתוב באופן נהדר וסוחף.
בזכות הכתיבה של אילת המקסימה - ולמרות הביקורת הנ"ל - כנראה שאמשיך לספר השני.