יום שני, 15 באוקטובר 2018

Second Debt \ Pepper Winters (סדרת החובות #3: החוב השני)

Second Debt \ Pepper Winters


יצא לאור בתרגום לעברית:

החוב השני / פפר וינטרס

U ספרות שנוגעת, 2018. 313 עמ'.




את הספר סיימתי בשלוש וחצי לפנות בוקר, ויום למחרת אני עדיין בשלבי התאוששות...
מה לכל הרוחות קראתי עכשיו?!
איך יכול ספר למחוץ לי את הלב, ואז להעביר אותי באוטוסטרדת רגשות, ואז לאחות לי את הלב ביסודיות, רק כדי לרסק אותו מחדש?
אני לא מאמינה שאני מוציאה תחת ידיי את המשפט הבא, אבל אין לי ברירה: פפר וינטרס, מה עשית לי??

בואו נחזור רגע להתחלה.
הספר הראשון בסדרה היה לא רע בעיניי, אבל הרגשתי שסיפור העלילה מתבסס על שטות מוחלטת. חוב בן מאות שנים שיש לו תוקף חוקי היום? ברצינות? באיזה ג׳ונגל אנחנו חיים?

תחושת ה"אני קוראת בולשיט" החמירה בספר השני, שם המשיך בסיס העלילה להיות מופרך, ונוספו עליו חפירות אינסופיות (וחוזרות על עצמן באופן מתיש ומייגע) של הדמויות הראשיות על רגשותיהן ומחשבותיהן. זה כל כך חזר על עצמו שיכולתי לדקלם את זה בעל פה. אני מדברת על לפחות 100 עמודים מיותרים של אכילת ראש קשה...
אז נטשתי את הסדרה.

אבל הסקרנות גברה עליי. הייתי חייבת לדעת איך זה מתפתח ומה קורה, והאם, ורק אולי, יש הגיון בכל זה. כי מניסיוני עם פפר וינטרס, בזה בדיוק היא הכי חזקה - היא גורמת לקורא להרים גבה ולא להבין, היא יוצרת אצלו תחושה של "איך זה ייתכן", אבל בסוף הכל מתבהר, והקורא לא יודע מאיפה זה נחת עליו. 
היא אמנית ההפתעות והעלילות הפתלתלות.

אז החלטתי לסמוך עליה, וחזרתי לסדרה, לספר השלישי שמתחיל בדיוק בנקודה שבה נגמר הספר השני.

קצת אחרי שהתחלתי את הספר הזה, הייתי שבויה. אני לא יודעת להגיד בדיוק איך, למה ומתי, אבל הכתיבה הסוחפת שלה משכה אותי פנימה במערבולת מטורפת של רגשות מכל הקצוות. זעם, שנאה, התרגשות, ציפייה, פחד, חמלה, אהבה, הערצה, ייאוש ותקווה... ועוד. לא הצלחתי להפסיק לקרוא. עזבתי כל ספר אחר ושקעתי בסיפורם של ג׳תרו וניילה, שהפעם חפרו פחות וחשפו יותר, גם זה מול זו וגם בפניי.
הלב שלי נסק איתם לגבהים, צלל למצולות (תרתי משמע, ומי שיקרא יבין), החסיר פעימות, נשבר והתאחה ונמחץ מחדש.

הסצנות הלוהטות בספר בוערות יותר מאש הגיהינום. באנגלית פשוט אומרים: SEXY AS HELL!! הכינו את המגבונים...😉 וגם, יש סצנות בודדות בלבד מסוג זה, במינון סופר מדוייק וממש לא מהוות את מוקד העלילה. HOT! 

אני לא יכולה לחשוף שום דבר מהעלילה מבלי לספיילר. אגיד רק שהמון דברים מתחילים להתבהר, ושמגלים שהעולם שווינטרס יצרה כלל אינו משולל הגיון כפי שנדמה בתחילה.

ואחרי כל זה, צצות גם שאלות נוספות, שהופכות את הסיפור לעוצר נשימה, ואין לי ספק שנקבל את כל התשובות בהמשך.

פפר וינטרס - את משחקת לי בראש, את משחקת לי בלב. היית ונשארת מלכת האופל שלי.

בקיצור, אם לא הבנתם, אני ממליצה. באופן אישי אני אוהבת לקרוא בשפת המקור, אבל למי שמרגישה שהיא עלולה לשבור שיניים, ניתן להשיג את הספר בתרגום לעברית, בהוצאת U ספרות שנוגעת, 2018.

חמישה כוכבים בוערים ורטובים בגודרידס.

יום רביעי, 3 באוקטובר 2018

שבעה בנים / לילי סיינט ג'רמיין

שבעה בנים / לילי סיינט ג'רמיין

U ספרות שנוגעת, 2018



הפעם יצא לי קצר וקולע על ספר אחד קצר וצולע...

בדרך חזרה מתחנת הרכבת הביתה, לא הייתה לי אפשרות לקרוא ספר מודפס באוטובוס, כי היה חשוך מדי.
אז חיפשתי משהו דיגיטלי קצרצר לנסיעה לא ארוכה, והלכתי על הספרון "שבעה בנים", שחיכה לי באפליקציה רק כי מתישהו חילקו אותו בחינם.

סיימתי ממש היום (אחרי החגים) והתגובה העיקרית שלי היא:
מה זה העולב הזה?
לא, ברצינות, למה שמעתי על זה כ"כ הרבה עוד לפני שזה תורגם?
מה זה החירטוט הלא אמין והמטופש הזה?

יש שישמעו מתוך השורות כמה התעצבנתי וישאלו את עצמם למה.
ההסבר פשוט:
אין שום הגיון בדרכי הפעולה של הגיבורה הראשית, הרגשות שלה מועברים אלינו בדיווח יבש כמו מברק, ולא מצליחים לגעת בקורא בכלל, והדמויות שטוחות להחריד וברובן הן סוג של קריקטורה של הרוע המושלם כמו שבד"כ ילדה קטנה מדמיינת אותו.

הסצנות ה"לוהטות" דלוחות ועלובות, ומזכירות במקרה הטוב פורנו פשטני שנועד לגרום לצופה סיפוק מהיר, זול וחסר עומק ותוכן. 
אם ארצה בזה, פשוט אכנס לאיזה אתר XXX.TUBE וזהו, תודה רבה.

וסוף הספר? לא אספיילר לכם, אבל נו, טוב, הוא כ"כ מופלץ ומופרך שזה פשוט מגוחך.

סיכום כללי: בעעע.

מה כן טוב בספר? שהוא נגמר מהר!

אה, כן. כל מי שלא אהבה את הספר קיבלה הצעות להמשיך לקרוא את הסדרה.
ואני אומרת: בסדר גמור. אמשיך לספר הבא... בפעם הבאה שיבוא לי לצפות בפורנו טראש ולא יהיה לי וואי פיי.

כוכב אחד בגודרידס. 
אכזבה אחת גדולה.


יום שישי, 24 באוגוסט 2018

הורנס: נקמה דוט קום / אילנית עדני

הורנס: נקמה דוט קום / אילנית עדני 

מאי 2018, 361 עמ'.





אוקיי. וואו. מאיפה להתחיל?
בערב שבו סיימתי את הספר חוויתי משבר פרידה מהדמויות ולא התחשק לי להתחיל ספר אחר עדיין. זה הרגע הזה, שבו את רוצה להתענג על הספר שקראת עד סוף היום, ולחכות עם הספר הבא. מחר יום חדש.

זה לא קורה לי הרבה, אבל "הורנס" הוא בפירוש אחד הספרים שהכי נהניתי לקרוא בזמן האחרון.

אז מה היה לנו בעצם? האקר והאקרית שכל אחד מהם רב אמן בתחומו - נפגשים. הוא עבריין רשת וסוג של רובין הוד מודרני, היא נציגת החוק בדמותה של סוכנת בולשת. ברור לכם לאן זה הולך, נכון? ברור גם, שקל זה לא הולך להיות.

"כשזרועותיו עטפו את גופי, מצאתי את עצמי תוהה למה נתתי לעצמי להיכנס למקומות שהיציאה מהם תהיה קשה. אולי אפילו קטלנית."

אבל חוץ מהמשיכה הבלתי נמנעת בין גיבורי הסיפור, יש בסיפור העלילה עוד כ"כ הרבה - מתח, נקמה, סימני שאלה, מאבקים - והכל במקומות שנוגעים בכל אחד ואחת מאיתנו; בסוגיות כמו משפחה, הקרבה, עוול אישי ועוול ציבורי, חרדה ליקר לך מכל... אי אפשר שלא לצלול ולהתחבר רגשית לנפשות הפועלות.

סימני שאלה רבים צצים מהר מאוד בתחילת הסיפור. מה מניע את הגיבורים? מה בעצם קרה להם? מה הם מנסים להשיג? אך הסופרת נהגה כאן באחד הטריקים הכי חכמים שסופר יכול להפעיל - היא מטפטפת לנו את הפרטים לאט לאט, יוצרת מתח וסקרנות, וגורמת לנו להישאב לסיפור ולא לרצות להתנתק ממנו עד שנגלה ונבין הכל. וזה עובד! קשה מאוד להניח את הספר הזה מהיד, וגם אם נדמה היה לי שאני מנחשת מה הולך לקרות, עדיין חיכו לי כמה הפתעות מעבר לסיבוב.

יש לציין, שבמקרים רבים, כשסופר ישראלי ממקם את העלילה שלו בחו"ל, הסיפור סובל מפאקים באמינות. כאן זה בנוי כ"כ טוב והפרטים כה ברורים ואמינים, ששכחתי שמדובר ביוצרת מקומית!
עושה רושם שיש כאן או שימוש בידע אישי או במחקר, הן בהיבט הגיאוגרפי והם בהיבטים הטכניים של העלילה.

שמות שמות
מאז aג׳יי.קיי. רולינג הגיחה לעולמי, אני לא מדלגת לעולם על שמות של דמויות ומקומות. אני לא יכולה לגלות כאן יותר מדי כדי לא לספיילר, אבל תהיתי בעיקר לגבי שני דברים שאוכל לציין בלי לחשוף עלילה:

  • האם שמה של הגיבורה, נורה, הוא מחווה לסופרת הרומנטיקה נורה רוברטס?


  • ומעל לכל... מכיוון שיש בספר ארוטיקה (במידה מדוייקת כבר אמרתי?) - האם השם "הורנס" הוא לא רק במובן של "קרניים" אלא מרמז לנו כאן למילה Horny?רק אומרת. ושורקת בתמימות... 

      אהבתי.

לסיכום, בעיניי יש בספר הזה את כל מה שהרופא רשם לאנשים שחולים על ספרים טובים - עלילה מקורית ומרתקת, כתיבה טובה, מתח מתובל ברומנטיקה, רומנטיקה מתובלת במתח, דמויות מלאות ועגולות עם סיפור חיים מרתק, דיאלוגים נהדרים, דרמה, טוויסטים בעלילה, וגם סקס-אפיל וארוטיקה במידה מדוייקת.

התקשיתי להניח אותו מהיד, ועכשיו אחרי שקראתי בדיגיטל, בא לי שיהיה לי עותק משלי לקרוא שוב.

חמישה כוכבים ממני בגודרידס. רוצו לקרוא.



יום רביעי, 4 ביולי 2018

טוי-בוי / גל ברקן

טוי-בוי / גל ברקן

הוצאה עצמית, 2018. 356 עמ'.





גילוי נאות: את הספר קיבלתי במתנה מידיה של הסופרת לצרכי קבלת פידבק וביקורת. יחד עם זאת, יש לציין, שגם היא וגם אני מאוהבות בשפה העברית ובספרים, ולא היא ולא אני נסכים לביקורת שהיא לא פחות מדעה כנה ואמיתית. 
_____________________

רגע אחרי הנצחון המזהיר שלנו באירוויזיון - משעשע היה לצלול לתוך ספר בעל שם דומה😅 אבל לא, אין קשר. מלבד, אולי, העניין המשותף שיש כאן לגבי קבלת האחר והשונה, והעובדה שמדובר ביוצרת צבעונית ומגניבה, שככל הנראה תישאר ילדה לנצח...


אז מה היה לנו כאן?

סופי, אישה בת 35, שהחליטה שבהגיעה לגיל הזה היא תביא לעולם ילד ויהי מה, מקבלת מתנה קצת מפתיעה ליום-ההולדת... טוי-בוי, ויברטור חדשני, שהוא גם מתקן הפריה, שהיה אמור להיראות, להישמע ולהרגיש בדיוק כמו הגבר המושלם של סופי, רק יותר טוב.

הבעיה היא... שמתרחשת תקלה שאיש לא יכול היה לחזות - הוא מפתח תבונה, מחשבה עצמאית וחוש הומור, וסופי מוצאת את עצמה מאוהבת בו מעל הראש. 

מה באמת קורה כשמתאהבים במישהו שהוא... לא לגמרי אנושי? אז זהו, שהלא-אנושי הוא לפעמים הכי אנושי שבעולם, אהבה היא אהבה היא אהבה... ואנחנו לא בוחרים במי להתאהב. בספרה החדש - גל ברקן גם מעניקה לנו קצת חומר למחשבה, וגם מספקת לנו סיפור חדשני ומקורי בסוגת הרומן הארוטי.

בנגיעה קלה (נעימה ורטובה) באזור המדע הבדיוני, אנו נחשפים לסיפור אהבה קסום, ועל הדרך מתעורר בנו הצורך לשאול - מה באמת אנושי? מהי אהבה? מהו אושר ומה כדאי לעשות למענו? איך מתמודדים מול הסביבה כשהאהבה שלנו היא לא רגילה? שאלות שאפשר לקחת איתנו גם למקומות אחרים ולמערכות יחסים אחרות, כשלאורך הדרך מלווה אותנו ההרגשה, ש"אהבה-היא-אהבה-ולא-חשוב-איך-ועם-מי", וגם להחלטות נוסח "אני-אלחם-על-האהבה-שלי". 


כשחם אז חם! אבל לפעמים צריך לנוח ולהדליק מזגן...

גל ברקן יודעת לכתוב לוהט. זה מגוון ושונה, רך וגם פרוע, סוער וגם רגוע. הסצנות הנועזות יעשו לכן/ם חם, והן גם קולעות וגם כתובות נהדר.
אלא מה? בעיניי היו קצת יותר מדי מהן, ולגמרי הייתי מקזזת במינון. התשוקה של הזוג ברורה לי לחלוטין והיא לא בלתי מציאותית או לא אמינה. אבל לי באופן אישי, כקוראת, זה הרגיש כעומס יתר על בלוטות הליבידו שלי, ורציתי שנתקדם כבר הלאה, ושגיבורי הסיפור יניחו לי ויילכו לה#$@ן - רק בלי לטרוח לספר לי על זה. 


***אזהרת ספוילר קל***
האם יש דבר כזה מושלם מדי?

גם סופי, גיבורת הסיפור, תוהה בנושא. היא פוחדת להתעורר מהמציאות הנפלאה שבה היא חיה, ולגלות שהכל היה חלום.

ופה, גם אני כקוראת חייבת לומר - יש לנו כאן סיפור אהבה מתוק וקסום, שעבורי היה פשוט... מושלם מדיאישית, כשאני קוראת ספר - אני זקוקה לקונפליקטים, למשהו שידיר שינה מעיניי; פחות אושר ועושר ויותר דרמות ודאגות; אני זקוקה לסבל (כמה פולני!) שאחריו ההגעה למנוחה ולנחלה תהווה קתרזיס משגע.

כן היו פיקים קטנים של קונפליקט - מול החברים, מול המשפחה... אבל הרגיש לי שהם נפתרו מהר מדי ובקלות רבה מדי. היה ברור לי שהכותבת לא רצתה שגיבוריה יסבלו יותר מדי. וחבל😈

זה לא פגע בסיפור, פשוט לי אישית חסר לי המתח. ככה זה כשאת דרמה-קווין קטנה... את רוצה לבכות ולהיות בחרדה ולהחזיק להם אצבעות! 


כתיבה ממממ... מצויינת.

גל ברקן כותבת טוב. נקודה. קולח, מהנה ושנון. תענוג לקרוא את השפה, את פניני ההומור, את האופן שבו היא טווה את סיפור העלילה. אצל ברקן, אם יתעורר בין קוראים ויכוח על ספר פרי עטה (או מקלדתה), זה יהיה נטו על תכנים ועלילה ולא על איכות השפה. פשוט כייף!


סיכום: כן, כן, כן!

אם בא לכן (ואני פונה לאחיותיי כי גם הז'אנר בד"כ פונה אלינו...) על ספר מתוק, נועז, עם רעיון מקורי וכתוב היטב - לכו על זה. כן, הוא בדיוני, אבל מעל לכל הוא סיפור אהבה, ואת ממש לא צריכה להיות חובבת "מלחמת הכוכבים" כדי להתחבר אליו ולאהוב אותו.

💖 לקריאת פרק ראשון 💖

יום שבת, 3 בפברואר 2018

המקום הכי טוב בעולם / איילת צברי

המקום הכי טוב בעולם / איילת צברי

עם עובד, 2016. 253 עמ'.





מניסיוני, הן מתוך הכרות עם קוראים ברשתות החברתיות, והן כספרנית, אנשים לא מחבבים ספרים שהם קבצי סיפורים.
במקרים רבים, האנטי הזה אינו מוצדק. סיפורים קצרים יכולים להעביר את הזמן בנסיעות קצרות, בתורים, לפני השינה... ולפעמים הסיפורים גם פשוט מופלאים.

וזהו המקרה כאן. איילת צברי, ישראלית שחיה בקנדה, כתבה את הספר באנגלית, ומדובר כאן בספר שהוא גם ישראלי וגם מתורגם. 
באופנים רבים - כך גם אחד-עשר הסיפורים בספר. כפי שנכתב בתקציר, כל סיפור מפגיש אותנו עם דמויות שבכל הנוגע לישראליות שלהן, חיות בזהות כפולה, חצויה או מעורבת, ויש לציין שכל סיפור ניגש למקומות הללו מנקודת מבט אחרת, ייחודית ומעניינת. כל סיפור הוא גם נקודת מפגש/חיכוך בין הישראלי לבינלאומי, בין הגעגוע למקום הזה שאנו חיים בו לבחירה/לצורך לחיות במקום אחר.

חלק מהסיפורים נקטעים בשום מקום, לחלקם יש סוף פתוח, חלק מסתיימים בסוף הנתון לפרשנויות שונות, וחלק בסוף חד וחלק.

מכולם נהניתי.

הכתיבה של איילת משובחת, סוחפת ומאוד נוגעת והתרגום בהתאם. התיאורים הרגישו לי כאילו נכתבו במחשבותיי שלי - מדוייקים, קולעים, נוגעים. בעיקר עבור מי שהיה ממש שם וחי את מה שהיא מתארת.

"הרגשנו חלק מדור ושהחיים נוצרו רק למעננו ושלעולם לא נחלה ולא נזדקן ושום דבר רע לא יקרה לנו. עכשיו, יותר מעשר שנים אחר כך, רבין נרצח בהפגנת שלום; מחבלים מתאבדים מתפוצצים באוטובוסים ובבתי קפה; כל החברים שלנו עברו לפרוורים, קנו דירות וילדו ילדים."

שורה תחתונה - אל תפסלו רק כי מדובר בסיפורים קצרים. הכתיבה של איילת שווה את זה. ממליצה מאוד.