יום חמישי, 21 בדצמבר 2017

סיפורה של שפחה / מרגרט אטווד

סיפורה של שפחה / מרגרט אטווד
כנרת זמורה דביר, 2012. 237 ע'.





הספר הזה ותיק בשטח, ובמשך שנים הייתי בטוחה שהוא עוסק בתקופת העבדות בארה"ב. למרות שזהו נושא מרתק בעיניי, הוא גם לא קל, אז הספר המשיך לנוח לו בשקט על המדף בספריה, ממתין לי בסבלנות.
ואז עלתה לאוויר סדרת הטלוויזיה המבוססת עליו, והספר הפך ל"רב-מכר" בספריה, והדבר עורר את סקרנותי.
בדקתי במה הוא עוסק, ולהפתעתי גיליתי שמדובר בדיסטופיה (סדר חברתי אלטרנטיבי מבעית), ז'אנר שמי שעוקב אחריי כבר יודע, שהוא אחד האהובים עליי ביותר.

צללתי לתוך הספר, ומהרגע הראשון הוא היה מבעית, מרתק, עוצר נשימה, וכתוב מדהים. גם התרגום של סמדר מילוא איכותי עד כאב, ועוזר למחברת להעביר אותנו חוויה עזה ומטלטלת.

בתקציר נכתב:
רפובליקת גלעד מציעה לשֶלְפְרֶד אופציה אחת בלבד: ללדת ילדים. אם לא תעשה זאת, היא צפויה, כמו כל מתנגדי המשטר, להיתלות על החומה או להישלח אל אחת המושבות ולמות שם מוות אטי ממחלת קרינה. אבל גם תנאי חיים דכאניים אינם יכולים למחוק את התשוקה המינית - לא שלה עצמה ולא של שני הגברים שעתידהּ תלוי בהם.

נשמע חזק? אז זה הרבה הרבה מעבר לזה. הספר לא עוסק במחיקת תשוקה מינית כפי שניתן אולי להבין בטעות מן התקציר. הוא עוסק בכבוד האדם וחירותו, בזכויותיו הבסיסיות ביותר, כולל חופש המחשבה והזכות להימנע מפגיעה גופנית ומהשפלה, בדברים שאנו בחברה המערבית לוקחים כמובנים מאליהם.
זה קשה וזה כואב. זה חשוך ומרסק. לא בכדי עברו כמה חודשים מאז שסיימתי את הספר ועד שהצלחתי לכתוב עליו.
בכתיבה קולחת ואמנותית גם יחד, מכניסה אותנו אטווד, אמנית מילים של ממש, לנימי נפשה של הגיבורה, שאיתרע מזלה לחיות בעתיד דיסטופי מפחיד ומצמרר, בו אין לה זכות קיום כאדם בעל רצונות, מחשבות, תשוקות ואהבות, אלא ככלי שרת בלבד, בידי המשטר, בידי אנשים, בידי כמעט כולם. מיום שבו חל מהפך שלטוני בארה"ב, היא איננה עוד אדון לגורלה, למשפחתה או לחייה. הכל נלקח ממנה, כולל כבודה העצמי. וכל מחשבה מבעיתה ומטלטלת, כל תחושה, כל כאב ופחד - מתוארים במילים מדוייקות שיוצרות תמונות חדות וברורות, ותחושות חדות עוד יותר. כתיבה שהיא פשוט עוצרת נשימה.
אני נמנעת מלהיכנס לזוועות שהגיבורה עדה להן (או חווה בעצמה) כדי להימנע מספוילרים, אך מדובר בזוועות פיזיות ומנטליות גם יחד. הודות לכתיבתה הנפלאה של אטווד - את אלו המנטליות תחוו יחד איתה, והן גם לרוב אלה המזעזעות ביותר.

קל מאוד להתחבר לגיבורה, להזדהות עם תחושותיה, להבין אותה ואת מניעיה, מדוע היא פועלת כפי שהיא פועלת, ולא אחת מצאתי את עצמי תוהה מה הייתי עושה אילו הייתי במקומה; ואז הפחד שטף אותי. לא הייתי רוצה להיות במקומה. איש לא היה רוצה.

החלק המפחיד והמטלטל באמת הוא, שלמרות שמדובר בעתיד בדיוני - הוא אינו בלתי אפשרי. ג'ואן (שלפרד) היא אישה רגילה שיכולה להיות כל אחת מאיתנו, והמציאות המחרידה שאליה היא נקלעת היא אולי בדיונית, אך לאו דווקא דמיונית. 
שהרי המין האנושי כבר הראה לכולנו (שוב ושוב ושוב) לאורך ההיסטוריה אילו זוועות בלתי-נתפסות הוא מסוגל לחולל, והספר נותן כל כך הרבה חומר למחשבה, שהוא עלול להדיר שינה מעיניכם.

ספר חובה לשוחרי הדיסטופיה.
ספר חובה לשוחרי חירות האדם.


צפו בטריילר לסדרת הטלויזיה:

הו מכשפה אדמונית!

הו מכשפה אדמונית! / פרנסיס סקוט פיצג'רלד

נהר ספרים: 2017, 78 ע'.
תרגום: ניצה פלד.



כשספר מתחיל במשפט "מרלין גריינג'ר עבד בחנות הספרים..." - אני לא יכולה להתאפק מלקרוא אותו.
גם מרלין, גם גריינג'ר (כמו הרמיוני, הנפש הספרותית התאומה שלי), גם חנות ספרים, וגם רוז מקגוון על הכריכה (מי שגילמה את דמותה של פייג' בסדרה "מכושפות" שהייתי מכורה אליה אי-אז בניינטיז ובתחילת המילניום, ועד היום רוב פרקיה מוקלטים אצלי על... קלטות וידאו, רחמנא ליצלן!).
הכל נשמע מבטיח ומפתה.
אבל הספר, מבחינתי, לא קיים שום הבטחה. אפילו לא קרוב.
הוא מעצבן, מדכא, חסר פואנטה ברובו (ואני מציינת "ברובו" כי אמורה להיות לו פואנטה - היא פשוט ממש לא עברה בעיניי), בלתי אמין - לא ההתרחשויות, לא המניעים של הדמויות ולא ההתנהגות שלהן. 
אם הספר לא היה קצרצר, אין שום סיכוי שהייתי ממשיכה לקרוא אותו.

כבר ציינתי שהוא נורא מעצבן?

בקיצור, בעיניי - בזבוז זמן מוחלט.


יום שבת, 16 בדצמבר 2017

האיש שאהב את הטלפון שלו יותר מדי

האיש שאהב את הטלפון שלו יותר מדי / יובל אברמוביץ'

הרשימה הוצאת ספרים, 2017. 46 ע'.





כשיובל אברמוביץ' כותב ספר - אני משתדלת לקרוא אותו כמה שיותר מהר.
וכאן מדובר בספר גרפי מקסים, שקוראים במהירות הבזק, והוא גם משעשע וגם עצוב.
הספר מזכיר בצורתו ספר לגיל הרך, אבל הוא נועד לילדים גדולים, ובעיקר לכל מי שמחובר למכשיר הטלפון שלו 24/7 ולא מסוגל להתנתק ממנו גם כשראוי מאוד לעשות זאת...
נועד לאנשים ששוכחים להתנתק לפעמי מהמסך, להזדקף, ולראות את כל היופי שנמצא ממש סביבם.

רבים טוענים כנגד עידן הסמארטפון, וביקורות רבות כבר נכתבו / צולמו / צויירו על הנושא.
לרוב אני לא מסכימה עם הביקורות הנוקבות הללו - הטלפון החכם שומר אותנו מחוברים, לא מנותקים, ואני אומרת את זה מניסיון אישי עד מאוד.
אישית, גם אני מחוברת לטלפון החכם שלי שעות רבות ביממה - אני נעזרת בו לצרכי עבודה, אני מתקשרת דרכו עם משפחה וחברים ברחבי הארץ והעולם, אני מגיעה בעזרתו למקומות, משיגה דרכו מידע, לעיתים בזמן אמת ולעיתים מאוד חיוני, ואני גם קוראת בו ספרים!
אבל, לכל דבר יש גבול ומידה, ויש דבר כזה יותר מדי.

והספר הזה נוגע בנקודות הללו בצורה רגישה, נוגעת ומקסימה, בלי להטיף, מלווה באיורים חמודים שהם נפלאים בעיניי, וכמו תמיד אצל אברמוביץ' - גם בצורה שנונה שאי אפשר לא להתחבר אליה.
הסוף מפתיע, ובעיניי מעורר מחשבה ובעיקר בעיקר - נורא עצוב (וזה לא ספוילר, כי לא תצליחו לנחש).

5 כוכבים. ממליצה מאוד.

לעמוד הרשמי של הספר באתר של יובל אברמוביץ'