יום שלישי, 14 בנובמבר 2017

ותמאן ושתי

ותמאן ושתי / חוה עציוני-הלוי

מודן, 2017. 374 עמ'.


וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ






כחובבת סיפורי תנ"ך (כן, יש אתיאיסטים כאלה), יש לי כבר את רוב ספריה של חוה עציוני-הלוי. בפרט שהיא מתמקדת בנשים בתנ"ך, שלא מקבלות מספיק חשיפה, לא בתנ"ך עצמו, ולא בלימודי התנ"ך המקובלים שכולנו למדנו. עדיין לא קראתי אותם, הם חלק מערימת הספרים הבלתי נגמרת שממתינה לי שאקרא אותם. בספר הזה זכיתי לשמחתי בהגרלה-תמורת-סקירה בקבוצת הפייסבוק "קבוצת קריאה לאנשי ספר", והוא קפץ לראש רשימת הקריאה.



וכמה כייף לכתוב סקירה על ספר כזה.



עלילה:

את העלילה, על פניה, כולנו מכירים. את הספוילרים כולנו שמענו מילדות, בכל פורים מחדש. אבל בתנ"ך כמו בתנ"ך, הכל מתומצת ולא מעמיק, ואפילו בטקסי ביה"ס לפני חופשת פורים, איש לא סיפר לנו איך באמת הרגישה ושתי ומה גרם לה למרוד, איך הרגישה אסתר שכעול גאולת העם רבץ על כתפיה, ומה עבר על שתיהן בחצר הארמון, בהרמון הנשים ובכלל.

הסופרת לוקחת אותנו אחורה בזמן לילדותה של ושתי, למה שהוביל אותה אל כס המלכות על תככיו ומזימותיו, ואל הרגע בו היא מסרבת להיות מרמס לרגליו של אחשוורוש, ובמקביל אנו נחשפים לאסתר ומרדכי, ונעים בזמן עד המלכתה של אסתר ומשימת ההצלה המוטלת עליה.

קו העלילה עוסק בעיקר בוושתי, אך בשלב מסויים סיפוריהן של שתי המלכות משתרגים יחדיו, וכל אחת גם מקבלת אפילוג משלה.



הדמויות, יש להניח, מוכרות לכולנו מסיפור מגילת אסתר, אבל אנו זוכים להכיר אותן לעומק, את רגשותיהן ומחשבותיהן, וכן מספר דמויות נוספות שרובנו לא מכירים (או לא זוכרים), שנותנות עומק ורבדים רבים לעלילה. כולן קורמות עור וגידים לנגד עינינו, למרות קיומן בתקופה תנכ"ית ובמללכת פרס ומדי, מהודו ועד כוש.


הכתיבה

שפה מופלאה, שלמרות היותה גבוהה מאוד, כמעט מקראית, היא מאוד סוחפת וקולחת, חיה ובועטת. בעיניי כתיבה טובה היא כזו שמרוממת את הרוח ומעלה אותי למקומות חדשים, וכאן זה בדיוק המצב. לרגעים פשוט נפעמתי. 



"מנגד, שלהבת האור הבהירה, שכתמיד ניצתה בה כנגד האופל, הייתה גם היא גדולה וחזקה מאי-פעם. והקול הבוקע מן השלהבת לחש לה שיש דברם גדולים ועצומים מחייה היא: שאם תישאר ספונה בארמון ותעמוד מנגד עת בני עמה יירצחו, קול דמי אחֶיה יצעק אליה מן האדמה, מאותה האדמה אשר תפצה את פיה כדי לקבלם מידיה המגואלות בדמם, והקול יהדהד בנפשה עד כי תשאל את נפשה למות."



וזו רק דוגמא אחת. הכתיבה לאורך הספר כולו פשוט קסומה.



ממליצה לאוהבי הספרות והשפה, ובמיוחד לחובבי תנ"ך בפרט ואגדות עממיות בכלל.


אה, כן - אם יש משהו שאני ממליצה עליו במיוחד, זה לשמור לעצמכם את הספר ולקרוא אותו לקראת חג הפורים. זה פשוט מתבקש, ונראה לי שיכול להפוך את החג להרבה יותר שמח, ולכל כוסית שתשתו עד-דלא-ידע להרגיש יותר משמעותית ומשכרת.