יום רביעי, 27 ביולי 2016

האח הקטן

האח הקטן / קורי דוקטורוב

הוצאת גרף, 2010, 414 עמ'.




אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות.
הוא נע בין דיסטופיה למותחן; דיסטופיה כי מדובר במציאות אלטרנטיבית, ומותחן - כי הספר (למרבה האימה) מאוד מציאותי ואמין, ובהחלט יכול להתרחש בימינו, בזמננו ובמקומותינו.

בתקציר נכתב: "ספר שמצליח לשלב בעלילתו המסחררת סוגיות רלוונטיות לעידן בו אנו חיים: אובדן הפרטיות, המלחמה בטרור העולמי, כוחן של ממשלות באשר הן והמחיר שאנו משלמים עבור תחושת הביטחון שלנו."

נשמע מוכר? כיום יותר מתמיד, לאחר חשיפת העובדה שפייסבוק מאזין לנו, ומול אירועי טרור בכל העולם - אני כותבת את המילים הללו, ושערות גבי סומרות. מפחיד כמה שהספר הזה רלוונטי ומציאותי (ואם יעלה כאן בישראל מאגר ביומטרי - אז זה אפילו עוד יותר נורא בעיניי).
ה"רב-קו" שלכם רושם את הנסיעות שלכם. הפייסבוק מאזין לכם. מאות כרטיסי אשראי נחשפו לפני שנה פלוס באתר קניות ברשת. זה יכול לקרות.


בספר הנהדר הזה (היה לי עותק ותרמתי ברוב נדיבותי המוגזמת לספריה) - שמתאים לכל הגילאים ובעיקר למי שחי גם ברשת האינטרנט - מרקוס בן ה-17 נקלע לסרט אימים מציאותי עד מאוד.
מתוך התקציר:
מרקוס הוא תלמיד שמינית בסן פרנסיסקו, העיר הכי ליברלית בארצות-הברית – אומה שחרטה על דגלה את רוח החופש וחירות הפרט. רק בן שבע עשרה אבל חריף מחשבה, רב תושיה ובקיא בדרכי העולם המרושת, למרקוס אין שום בעיה להביס את מערכות המעקב הפולשניות של בית-הספר שלו. 
כשמתקפת טרור פתאומית פוגעת בעיר, מרקוס מגלה שכל סיסמאות החופש והחירות עליהן גדל שוות כקליפת השום. המדינה שאותה הוא כה אוהב רואה בו את האויב הגדול ביותר שלה. ללא אזהרה מוצאים את עצמם מרקוס וחבריו כלואים במתקן חשאי של המשרד לבטחון פנים, שם הם נחקרים באכזריות משך ימים רבים. 
כאשר הם סוף סוף משתחררים מרקוס מגלה שעירו האהובה הפכה למדינת משטרה שכל אחד מתושביה נחשב לטרוריסט פוטנציאלי. בידיעה שאיש לא יאמין לסיפורו הבלתי אפשרי, נותרת בידי מרקוס ברירה אחת בלבד: להפיל את המשרד לבטחון פנים. האם יכול האקר צעיר אחד להשיב מלחמה לממשלה שיצאה מדעתה ופרצה את כל הגבולות?


צמרמורת, צמרמורת, צמרמורת.

ספר מצמרר ומעולה, שכתוב נהדר, עוצר נשימה לחלוטין, ואי אפשר להניח אותו מהיד. 
לא להחמיץ.

לקריאת הפרק הראשון באתר "עברית"

יום שני, 11 ביולי 2016

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה / רומן פוארטולס

כנרת זמורה-ביתן בשיתוף מודן, 2014, 208 עמודים. 

תרגום: דורית שילה.




קראתי את הספר הזה לפני יותר משנה, לפני שהתחלתי לכתוב סקירות בצורה מסודרת, וזה בזבוז לא להזכיר אותו.

בדיוק כמו הכותר שלו - הספר הזה חמוד ומשעשע ביותר. 
אל תצפו למשהו כבד ורב רבדים - זה ספר כייפי וקליל שפשוט כייף לקרוא.
הכל מתחיל כשאזאטשו (לבריאות! אבל זה שמו של גיבור הספר - אָזאטשו לוב פּאטֶל) - מתחבא בארון של איקאה.
יחד איתו תצאו למסע חוצה גבולות, תפגשו דמויות רבות וצבעוניות, תגעו באהבה, ועל הדרך - לא תפסיקו לחייך.


לתקציר הספר באתר סימניה

לרכישת הספר באתר אינדיבוק

לרכישת הספר בגרסא דיגיטלית באתר עברית

יום רביעי, 6 ביולי 2016

הזיפים של לזרוס

הזיפים של לזרוס / לימור מויאל
פנדורה, 2016.
375 עמודים.



את הספר הזה התחלתי לקרוא כספר דיגיטלי, עד שקיבלתי בדואר את העותק המודפס. תמיד טענתי שספר דיגיטלי הוא לא ספר אלא קובץ... ואז הגיע "הזיפים של לזרוס" - ושינה את דעתי. יצירה היא יצירה היא יצירה, ודיגיטלי זה רק פורמט שונה, זה הכל. זה פחות נוח לי, החוויה היא אחרת - ועדיין, כשהספר טוב - אין ממש הבדל.
עד כאן עניינים טכניים.

אחרי "מרכבות באיילון" המקסים, ידעתי - פשוט ידעתי - שלימור מויאל רק הולכת להתעלות על עצמה ולהוציא תחת ידיה ומקלדתה יצירת מופת. לא היה לי ספק.
וגב' מויאל לא אכזבה.

לא תקבלו ממני הפעם סקירה רגילה ותבניתית, כי סקירה כזו פשוט לא מספיקה כאן.
לא די בלציין מיהן הדמויות הראשיות, לצרף תקציר, לסקור את הכתיבה והעלילה ולהמליץ.

כן, יש לנו את בז ולביא. ארכיאולוג וצלם דוקו שמתעבים זה את זה בתחילת הדרך, לפחות למראית עין.
כן, יש לנו עלילה מרתקת שברור שמבוססת על מחקר ממשי ושאפשר ללמוד ממנה המון.
כן, יש לנו כתיבה משובחת וקולחת, ודיאלוגים שהם פשוט עונג צרוף (היו כאלה שקראתי שוב ושוב עד שידעתי אותם כמעט בעל פה).
וכן - יש לנו סוללה שלמה של דמויות צבעוניות, ריאליסטיות ומגוונות, שכתובות בצורה אמינה כ"כ, שלא רק שהן חיות ומוחשיות לנגד עיני הקורא, ואי אפשר לא להתאהב בהן ולהתגעגע אליהן לאחר הקריאה, אלא שגם חלמתי על אחת מהן בלילה (ובחלום טענתי בפני חברה שאני רק מחכה לסמס מבז ואז נדע באיו דרך לפעול).

אז כן, יש את כל זה - אבל יש כאן הרבה מעבר.

אין בספר אפילו מילה אחת מיותרת. לכל דבר יש משמעות, וכמעט לכל שם, מקום וסצנה יש סמליות חשובה בהיבט הרחב ו/או הנקודתי של העלילה. אפילו נחיל נמלים על הקיר או שם משפחה של דמות איזוטרית ביותר - לא נמצאים שם במקרה.
מה תגידו, למשל, על בחור לבקן שנושא את שם המשפחה... שוורץ? וזאת באמת רק דוגמא אחת משעשעת. בכוונתי לכתוב מאמר נפרד (ומלא ספוילרים) על הספר המיוחד והנפלא הזה, שלעיתים היה לי כמו חידת הגיון אחת גדולה.
חמיצר, מאחוריך!
המלצה שלי - אל תקראו את הספר במהירות או בקצב הרגיל שלכם. עיצרו, חישבו, ותגלו הפתעות נסתרות בין השורות, השמות והמילים.

זהו. נותר לי רק לסכם:
הספר הזה פשוט יפהפה; הוא אחד מהספרים האלה שאתה מת לסיים מחד, ולא רוצה שייגמרו מאידך. פרוזה משובחת ולא-קלישאתית, שנוגעת ללב... וגם לקישקעס; שזורה בהומור, דיאלוגים שנונים וסימבוליזם רב-רבדים ומשמעויות שבקריאה מהירה מדי עלולים לפספס.
מעדן של מילים ואורגזמה ספרותית.
לא להחמיץ.