יום רביעי, 15 בפברואר 2017

חמישים גוונים של אופל - הסרט

שחקנים: דקוטה ג'ונסון ; ג'יימי דורנן.
במאי: ג'יימס פולי
תסריט: אי.אל ג'יימס, ניל לאונרד, צילום: ג'ון שוורצמן
115 דקות
ארה"ב / 2017
הגבלת גיל: מגיל 16


אז גם אני, כמו חצי מנשות העולם, הלכתי שלשום לסרט "חמישים גוונים של אופל".

מה אומר ומה אגיד?
נתחיל מזה שזה אורגן כערב לנשים בלבד מטעם ועד העובדים המהמם שלנו😊

נמשיך מזה שזאת הייתה הקרנת VIP בסכום סביר (50) כולל הכל - אוכל מעולה, כיבוד חופשי, ואפילו שמפניה. החיים הטובים!
רק האירוע עצמו כחוויה כבר היה שווה - שזה נהדר, כי רק בגלל זה נרשמתי מלכתחילה😄 התחלה מצויינת של הערב.

זה הזמן לציין, שאת הסרט הראשון שנאתי מהמון סיבות -
ליהוק איום ששנאתי מהרגע הראשון, משחק גרוע של השחקן הראשי (היא דווקא הפתיעה אותי לטובה), סרט שניסה להיות גם נועז וגם רומנטי - ונכשל בשני המישורים, חוסר כימיה משווע בין השחקנים הראשיים, שאמורים להיראות כאילו הם מאוהבים מעל הראש ונראים כמו סלט צנוניות (וגם זה לא טרי), אפס סקס-אפיל לכל אחד מהם לחוד ולשניהם ביחד, כריסטיאן גריי שהוא לא כריסטיאן בשיט (לא היה לו DOM FACE, היה לו DUMB FACE!), וכל זה על רקע קהל שצוחק בהיסטריה כמו עדר נערות מתבגרות מטופשות לאורך כל הסרט. סיוט!!!

לסרט השני בכלל לא רציתי ללכת. אילולא הקרנת ה-VIP שחברה שכנעה אותי ללכת אליה - גם לא הייתי הולכת. באתי עם אפס ציפיות מלכתחילה, וכל הקטילות שהתפרסמו ברחבי הרשת - שלחו אותי לקולנוע עם אנטי מוחלט.


ואז התחיל הסרט. וקיל מי איף איי ליי - נהניתי כמעט מכל רגע!!!

אין לי מושג למה קוטלים אותו כל כך. באמת!
זה לא שהוא ראוי לאוסקר או אפילו לפרס מלפפון הזהב או משהו, אבל הוא באמת באמת אחלה סרט!!! כייפי, זורם, מהנה. סבבה!

הכימיה ביניהם, גם אם מזוייפת - השתפרה.
הבימוי לגמרי הצליח הפעם להביא גם רומנטיקה (מישהי לא רחוק ממני טענה שהסרט כ"כ מתוק שהיא כבר חטפה ממנו סכרת😅) וגם נועזוּת. היו הרבה יותר סצנות נועזות בסרט הזה ,ואני חייבת להודות שרובן היו מטריפות ולוהטות. האם רצינו עוד? בהחלט כן! וזה לעומת הסרט הראשון, שסצנות הסקס ביניהם הרסו לצופים את החשק שאיתו הגיעו...
דיברו בביקורות שקראתי על חוסר תשוקה בסצנות האלה, אבל אני דווקא לא ראיתי את זה. ההיפך הגמור - הפעם ראיתי הרבה תשוקה לוהטת. בוערת!
ג'יימי עדיין ממש לא כריסטיאן גריי בעיניי, אין מה לעשות נגד זה, אבל הוא הרבה פחות מכוער בסרט הזה. למעשה - הוא אשכרה היה ממש ממש חמוד! ועדיין אין לו דום-פייס, אבל מסתבר שיש לו יותר מהבעת פנים אחת עקומה וקפואה. הוא היה אחלה.
את אנה פחות אהבתי בסרט הזה. המשחק של דקוטה דווקא פחות טוב הפעם, ואין לי מושג למה כשהיא מובכת או נאנחת יוצא לה פרצוף חמוץ עם פה קטנטן מכווץ. זה מעצבן. ועדיין - היא הייתה אחלה.
יש לי גם ביקורת: ממש ממש מסמסו שלוש סצנות שבספר היו חזקות ועמוקות:
א. הסצנה עם לילה.
ב. הסצנה שבה כריסטיאן מוציא את הסאב שבו וכורע ברך מול אנה.
ג. הדרמה סביב המטוס שחיבלו בו.
את כל הנ"ל אמנם הכניסו, אבל קיצרו ודחסו, וחבל, כי הן מאוד משמעותיות ומהותיות, מאוד דרמטיות בספר, והיו בהחלט שוות הארכה של הסרט בכמה דקות.
ד. אולי חאלאס עם הניסיון לרפא את כריסטיאן מהסטיות שלו? אורח חיים כזה הוא לא סטייה מינית, וחוסר סובלנות מינית מאוד מקומם אותי. טוב שהוא לא גיי שהיא מנסה ליישר... אבל זה ככה גם בספר, אז אין לי טענות כלפי הסרט בקטע הזה.

הפסקול - נהדר, מלא אנרגיות לוהטות, והוספתי כבר כמה שירים לפלייליסט שלי😊


סיכום כללי -
זאת הייתה הפתעה מוחלטת בשבילי. מאוד מאוד נהניתי.
הרבה יותר טוב מהסרט ראשון - בכל רובד אפשרי.

עמוד הסרט באתר SERET.CO.IL

פסקול הסרט להאזנה ב-YOUTUBE

יום שני, 13 בפברואר 2017

הדמעות של טס

Tears of Tess \ Pepper Winters
(Monsters in the Dark #1)


הספר עדיין לא תורגם לעברית




הסקירה שלי מחולקת לשני חלקים: 
החלק הראשון הוא ביקורת כללית, והחלק השני קצר יותר וכולל ספוילרים קטלניים. ראו הוזהרתם!!!

תקציר הספר (תרגום שלי):

"החיים שלי היו מושלמים. שמחה ומאושרת, הכל מסודר ומושלם. ואז הכל השתנה. מכרו אותי."

לטס סנואו יש כל מה שהיא אי-פעם רצתה. עוד סמסטר אחד לפני שתפצח בקריירה בפיתוח נכסים, חבר אוהב, וסיכויים טובים לעתיד מזהיר.
לרגל יום השנה השני שלהם, בראקס מפתיע את טס בטיול רומנטי למקסיקו. חופים, קוקטיילים טעימים וסקס מאחד-נפשות מהווים הבטחה לחופשה נהדרת. בלב שלם ובציפייה לשבוע מלא תשוקה, טס נמצאת על גג העולם.

אך גן-העדן התאוותני מתנפץ לרסיסים.

נחטפת. מסוממת. נגזלת. טס נלקחת לעולם שכולו אפלה ואימה.

שבויה ובודדה, ללא מושיע, ללא אהוב ואוהב, ללא בטחון, ללא עתיד, טס הופכת מנערה מבועתת ללוחמת פראית. אך כוחה ועוצמתה לא מספיקים כדי להצילה מזוועות הסחר.

האם בראקס יוכל למצוא אותה לפני שתיהרס ורוחה תישבר, או שמא בעליה החדש של טס ישנה את חייה לנצח?

זהו סיפור אפל שלא מתאים לכל קורא, סיפור על מציאת אהבה במקומות הכי בלתי-אפשריים, על רצון ברזל שנובע מכורח, ועל מחילה שאולי לא יהיה בה די.
_______________
"הדמעות של טס" הוא ספר האופל הראשון שקראתי (את "שבויה באפלה" שכבר סקרתי כאן בבלוג קראתי הרבה אחריו). סירבתי לקרוא ספרים מהז'אנר הזה במשך שנים, ולא מהסיבות שאולי נדמה. אני לא חוששת מתיאורים קשים - אני קוראת ספרים של הרלן קובן, וסדרות פנטזיה כמו "הרואים למרחק" המצויינת, שרחוקה מלהיות חפה מתיאורים כאלה. סירבתי לקרוא מתוך חשש שזה ז'אנר שעושה רומנטיזציה לנושאים מחרידים כמו אונס, חטיפה וסחר בנשים. סירבתי כי התנגדתי באופן מצפוני ועקרוני לשעטנז בין ארוטיקה לבין הנושאים הללו. 

אבל אז נתקלתי בתקציר הזה, והוא סיקרן אותי. טיול זוגי, חטיפה פתאומית, תקווה להצלה... הספר נשמע לי מרתק ומותח, ללא כל קשר להגדרתו כספר אפל. זה נשמע לי בעיקר כמו ספר מתח, וככזה גם ניגשתי אליו. קיוויתי שבכל הנוגע ל... "ענייני האופל" - יימצא בספר הסבר הגיוני למניעיהן של הדמויות לנהוג כפי שהן נוהגות. קיוויתי להיות מופתעת.
והספר ענה על כל הציפיות שלי ויותר.

הכתיבה
הכתיבה מדהימה, מהודקת, קולחת וסוחפת. 
הסיפור כתוב בגוף ראשון בזמן עבר, מנקודת מבטה של טס. למרות פירוט מעמיק של התרחשויות, תחושות ומחשבות - הכתיבה קולחת ואין רגע משעמם, אין מילה מיותרת. פפר ווינטרס ככותבת תיכנס לכם למחשבות, לדם ולנשמה, ותישאר שם. אותי היא לקחה למסע רגשי מטלטל ומבלבל, ועברתי את כל התהפוכות הרגשיות יחד עם טס. היו רגעים בהם, בדיוק כמוה, לא הבנתי מה אני מרגישה - כלפי הגיבור, כלפי הסיטואציה, כלפי עצמי. כמוה, לא הצלחתי להבין את הגיבור ומה מניע אותו. הוא מסתורי ולא מובן ואי אפשר לא להיות מושפעים מהקסם שלו ולתהות מה עובר בראשו.
בלתי אפשרי לשנוא אותו.
כל הדמויות, הן הראשיות והן המשניות - מרגישות אמיתיות. הן חיות ובועטות לנגד עיני הקורא, וחלקן מעוררות סקרנות בפני עצמן (בעיקר סוזט).

שפע של ז'אנרים
"הדמעות של טס" מוגדר כרומן אופל, אך ז'אנרים נוספים מקופלים בתוך סיפור העלילה. פפר ווינטרס מצליחה ליצור ספר שמשלב בין רומן אופל לרומן BDSM, פלוס מותחן עוצר נשימה - ולבסוף גם מותחן פסיכולוגי. תענוג. בימים אלו סיימתי את ספר ההמשך בסדרה, ואני יכולה רק לומר מראש שכל הדברים הללו תקפים אף יותר בספר ההמשך.

העלילה
הספר נפתח עם זוג שנראה מאוהב ונורמטיבי, אך מהר מאוד מגלים שגיבורת הספר מתוסכלת מאוד בכל הנוגע לאינטימיות ביניהם, ומקווה שהחופשה הרומנטית תשנה דברים. גם את התחושה הזו חוויתי יחד איתה.
החופשה בהחלט מביאה איתה שינוי - אך לא באופן שטס חלמה עליו.
בשלב זה הספר הפך בעיניי לספר מתח לכל דבר - ואמנע מלהיכנס לפרטים נוספים שיספיילרו את הספר.
בהמשך אכתוב על כך יותר עם אזהרת ספוילר, אך בשלב זה אציין רק שהספר רצוף הפתעות, והסוף מדהים ובלתי צפוי לחלוטין. לא חשוב מה דמיינתם או חשבתם - תהיו בטוחים שזה לא זה.


✋***SPOILER ZONE*** ✋
החלק הבא נכתב באותיות קטנות יותר ומיועד רק למי שקרא את הספר. 
***כדי להימנע מספוילרים - נא לדלג לחלק שאחרי התמונה***

כאמור, במהלך הקריאה תהיתי לפשר מניעיו של הגיבור. סוזט, עוזרת הבית שלו, מתעקשת לכל אורך הספר שהוא אדם טוב. תהיתי איך, לכל הרוחות, זה יכול להיות. לא הבנתי איך מתכוונת הסופרת להוציא אותו טוב. איך אדם שרכש אישה למטרותיו ומציג אותה לראווה זמינה להתעללות - יכול להיות אדם טוב? החלק שבו גם המשטרה לא עושה לו דבר בלבל אותי עוד יותר.
לרגע לא הייתי מעלה על דעתי שהוא לוחם מבפנים כנגד הרשע! לא הייתי מנחשת לעולם! זה פשוט גאוני, ומתכתב עם כל מה שאני מצפה לו מספר אפל. 
כי אהבתי. אהבתי שלמרות שזהו רומן אפל עד מאוד, הרשעים נשארים רשעים ולא נעשה כל ניסיון להציג אותם אחרת. אהבתי שיש הסבר הגיוני. אהבתי שקיו עצמו אינו מושלם - ובכל זאת אדם טוב. חשוב לציין, שהסצנה עם המסיבה שבה טס מוצגת לראווה ועוברת התעללות פיזית, הגבירה את הבלבול שלי לגביו ולגבי מה שמניע אותו. זאת סצנה קשה שממנה הוא יוצא בלתי-נסלח, למרות התערבותו ברגע האחרון ותגובתו הקשה כלפי המתעלל. זה מבלבל בצורה בלתי רגילה, בצורה גאונית. כי בשלב הזה אין שום אפשרות לחשוד שהוא, כמו שאומרים, בצד של הטובים, אבל ברור שהוא גם לא יכול להיות מרושע. מבלבל, כבר אמרתי?

ובכל זאת - יש גם קטע אחד שלא אהבתי בספר, פלופ קטן קטן באמינות. הסצנה בה טס מתגברת על האונס שעברה בעזרת סקס עם קיו, שנועד למחוק ממוחה את מה שממש רגע לפני-כן קרה לה - הייתה בלתי אמינה בעליל. אישה שנאנסה באכזריות לא תתגבר על האונס - ודאי שלא רגע אחרי! - ע"י סקס. פשוט לא. לא מנטלית, לא פיזית, לא בשום צורה. לא היה בזה שום הגיון, ולפיכך זוהי הסצנה היחידה בספר שהייתה מיותרת מבחינתי. אבל עם ספר כל כך נפלא - סלחתי לווינטרס על המעידה.


סוף אזור הספוילרים

טס כפי שנראתה בדמיוני
אז אם יש לכם לב חזק ואתם רוצים ספר שיטלטל אתכם ויפתיע אתכם - רוצו לקרוא. ואחר כך, קחו את הנייד שלכם, או סתם פתק, ותכתבו למישהו שאתם אוהבים: Je suis a toi. זה מה שאני עשיתי. למה? כשתקראו - תבינו.