יום שבת, 6 ביוני 2020

הוא / סרינה בואן, אל קנדי


הוא / סרינה בואן, אל קנדי

ספר לכל, 2020. 280 עמ'.




התקציר מגב הספר:
הם לא משחקים באותה קבוצה. או שכן?
ג'יימי קנינג מעולם לא הצליח להבין למה הוא איבד את חברו הקרוב ביותר. לפני ארבע שנים, שותפו לחדר המקועקע, השנון ושובר-החוקים ניתק אותו מחייו ללא כל הסבר.
אז מה אם הדברים הפכו למעט מוזרים בלילה האחרון שלהם יחד במחנה האימונים כשהיו בני שמונה–עשרה? זו הייתה קצת טיפשות תחת שכרות. אף אחד לא מת.
הדבר שראיין וסלי הכי מתחרט עליו, הוא שידול חברו הסטרייט להתערבות שגרמה להם לחצות את גבולות מערכת היחסים ביניהם. עכשיו, כשקבוצות הקולג' שלהם נאלצות להיפגש באליפות הארצית, הוא מקבל סוף–סוף הזדמנות להתנצל. אבל רק מבט אחד במושא האהבה ארוכת השנים שלו - זה כל מה שצריך כדי שההשתוקקות שלו תהפוך חזקה וכואבת מאי פעם.
כשראיין מקבל משרת מאמן לצד ג'יימי למשך קיץ חם נוסף במחנה, ג'יימי מגלה כמה דברים על חברו הוותיק... ומגלה עוד דבר גדול על עצמו. ג'יימי חיכה זמן רב כדי לקבל תשובות, אבל נשאר עם עוד שאלות.
האם לילה אחד של סקס יכול להרוס חברות? אם לא, מה לגבי שישה שבועות של סקס?
אזהרה: ספר זה מכיל תכנים מיניים, חתיכים על מחליקיים, שחייה בעירום, תעלולים במכונית, והוכחה שלצאת מהארון בפני המשפחה שלך במדיה החברתית יכול להיות צעד מסוכן.
__________________________________

"הוא" הוא אחד הספרים הגאים הראשונים שתורגמו לעברית, לפחות בז'אנר הרומן הארוטי, וזו כבר סיבה טובה לקרוא אותו. אז כחובבת ספרות גאה מיהרתי להניח עליו את ידיי החמדניות ברגע שהגיע לרשתות. זה קרה כמעט שבועיים לפני שהקורונה אילצה את כל הקניון להיסגר. טוב שהספקתי.

מדובר, קודם כל, בספר MM (Man+Man) קליל, סקסי וכייפי, שיש בו גם לא מעט הומור והמון סצנות לוהטות. הסיפור הוא כזה שרואים לא פעם בז'אנר הארוטי הכללי – חברים-טובים-לנאהבים, ותת-ז'אנר להט"בי שמכונה Gay-for-you. לז'אנר זה משתייכים הספרים שבהם אחת הדמויות מבינה שהיא להט"בית רק בזכות הדמות שבה היא מתאהבת.

מה פחות אהבתי?
הפשטנות/סתמיות. לעומת ספרי MM אחרים שקראתי, כאן היה יותר מדי פוקוס על טכניקה, ופחות על רגשות. היה ניסיון לגעת גם ברגש ובדילמה שהגיבורים חווים, אבל, לא מספיק. וזה בלט בעיקר בסצנות הלוהטות. סצנה כזו אמורה להיות בעיניי פחות תיאור טכני של פעולות, ויותר של איך הגיבורים מרגישים כשזה קורה, מנטלית ורגשית. אחרת זה פורנו נטול משמעות, ואת זה יש לי אונליין אם ארצה, תודה רבה.
ואם בטכניקה עסקינן, גם לתאר צריך לדעת. המילה פרוסטטה חזרה כ"כ הרבה פעמים בספר, שהרגשתי שאני קוראת מסמך רפואי. צר לי, "עיסיתי לו את הפרוסטטה" זה תיאור לא מגניב, לא סקסי ולא מעניין! גם המילה "ערמונית" (לא ברור למה זה לא תורגם) לא הייתה משפרת את זה.
באופן כללי, הייתה לי תחושה של עודף סצנות סקס. מינון זה דבר חשוב.

מה אהבתי?
מעבר לדברים שכבר ציינתי, יש דבר בולט אחד: הגיבור שמבין שהוא נמשך גם לגברים, לא מתכחש לעברו עם נשים. לא פעם קיימת בספרות (ובמדיה בכלל) מחיקה ביסקסואלית; כאשר הגיבור/ה נמשך לבן/בת מינו/ה, הוא/היא מצהיר/ה שהוא הומו/לסבית, כאילו האפשרות הבי/פאנסקסואלית לא קיימת כלל. כאן הגיבור טוען בפשטות: אני ביסקסואל (בספר זה תורגם "דו-מיני", אבל המונח הזה שנוי כיום במחלוקת בתוך הקהילה הלהט"בית😉 שהרי לא גילינו שהוא אנדרוגינוס, אלא שהוא נמשך לשני המינים...). הופתעתי מאוד לטובה.

שורה תחתונה: לא עמוק, לא שייקספיר, די טראשי. אבל חמוד עד מאוד. ארבעה מתוך חמישה כוכבים.

לרכישה דיגיטלית:


קיים גם ב"צומת ספרים"

אין תגובות:

פרסום תגובה