דמעות של יין / מרסל מוסרי
204 עמ'. הוצאה עצמית.
מצד אחד -
בזמן הקריאה הספר הרגיש לי סטריאוטיפי מדי, ברמה שממש עייפה אותי והעיקה עליי.
גלולת זמן לשנות ה-80 הפחות יפות, לשכונה, לשכנים הפרימיטיבים, לדודים ההומופובים, לשכנות עם התמונה של הבאבא סאלי בסלון שמתפללות אליו שתמצאי שידוך כי אחרת מה יעלה בגורלך...
אותי זה בהתחלה דיכא, אח"כ התחיל לעייף, ולבסוף סתם עיצבן.
בסיכומו של דבר, פשוט לא נהניתי מהקריאה.
אבל - בגלל כמה פנינים ממש מוצלחות - פרקים שהתחברתי אליהם עד דמעות, וזה אומר לא מעט בעיניי - נתתי לספר הזה באתר Goodreads שלושה כוכבים.
בדיעבד הבנתי, שאולי זאת נישה שהיא לא כוס התה שלי, אבל אין ספק שהבחורה (המקסימה) הזאת יודעת לכתוב.
כשחושבים על זה, היא כ"כ אותנטית, שקשה להאמין שכתבה את הספר צעירונת בת 20+ ולא אשה בת 60 פלוס-מינוס שממש חייתה בתקופות שמוזכרות בספר.
יש לה כתיבה ייחודית, וכפי שכבר ציינתי - מאוד אותנטית.
שמחתי גם לגלות, שכמה מקרובות משפחתה - הן קוראות ותיקות ומסורות אצלנו בספריה.
204 עמ'. הוצאה עצמית.
בזמן הקריאה הספר הרגיש לי סטריאוטיפי מדי, ברמה שממש עייפה אותי והעיקה עליי.
גלולת זמן לשנות ה-80 הפחות יפות, לשכונה, לשכנים הפרימיטיבים, לדודים ההומופובים, לשכנות עם התמונה של הבאבא סאלי בסלון שמתפללות אליו שתמצאי שידוך כי אחרת מה יעלה בגורלך...
אותי זה בהתחלה דיכא, אח"כ התחיל לעייף, ולבסוף סתם עיצבן.
בסיכומו של דבר, פשוט לא נהניתי מהקריאה.
אבל - בגלל כמה פנינים ממש מוצלחות - פרקים שהתחברתי אליהם עד דמעות, וזה אומר לא מעט בעיניי - נתתי לספר הזה באתר Goodreads שלושה כוכבים.
בדיעבד הבנתי, שאולי זאת נישה שהיא לא כוס התה שלי, אבל אין ספק שהבחורה (המקסימה) הזאת יודעת לכתוב.
כשחושבים על זה, היא כ"כ אותנטית, שקשה להאמין שכתבה את הספר צעירונת בת 20+ ולא אשה בת 60 פלוס-מינוס שממש חייתה בתקופות שמוזכרות בספר.
יש לה כתיבה ייחודית, וכפי שכבר ציינתי - מאוד אותנטית.
שמחתי גם לגלות, שכמה מקרובות משפחתה - הן קוראות ותיקות ומסורות אצלנו בספריה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה