‏הצגת רשומות עם תוויות ספרות לנוער. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ספרות לנוער. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 21 באוקטובר 2020

אני שונאת את כולם חוץ ממך / גבי דאן, אליסון רסקין

אני שונאת את כולם חוץ ממך / גבי דאן, אליסון רסקין

מודן, 2018. 305 עמ'.





ג'ן ואווה, יהודיות שהן החברות הכי טובות מכיתה ט', מתחילות ללמוד בקולג' בשני קצוות של היבשת האמריקאית, ועושות ככל יכולתן לשמר את החברות העמוקה שלהן גם ממרחק. הן מתכתבות ומסתמסות באופן יומיומי, וחולקות חוויות, מחשבות ורגשות. אלא שמלבד המעבר לקולג' והניתוק מהבית (וזו מזו), אווה מתמודדת עם בעיות נפשיות ותיקות ועם רומנטיקה והמין השני, וג'ן גם מגלה ובוחנת יותר לעומק את זהותה ונטיותיה המיניות הקוויריות והלא-בינאריות.

ג'ן ואווה שונות מאוד זו מזו, והמתח בין שתי נקודות המבט שלהן בולט בתכתובת ביניהן. זה יכול היה להיות מרתק ונוגע, משכיל ומרגש, אבל... זה לא. בפוסט שלי על הספר "סיימון מוצא את דרכו" כתבתי שאני אוהבת ספרים שיש בהם התכתבויות. אז כאן כל הספר הוא כזה, וזו עוד סיבה שבחרתי לקרוא אותו. הוא קריא, הקצב מהיר... וזה אולי הדבר היחיד שגרם לי לא לנטוש אותו באמצע.

כשלא מתחברים לדמות הראשית, הספר לא מהנה, ואת ג'ן פשוט לא יכולתי לסבול. המונח שקפץ לי שוב ושוב לראש הוא "ג'אפ" (JAP - Jewish American Princess), או "בחורות רעות"; היא אגואיסטית, אגוצנטרית, בטוחה שהיא הכי חכמה, הכי צודקת, הכי "נכונה" ומעודכנת, ואוי לו למי שינסה לא להסכים איתה או למתוח עליה ביקורת. היא דורסנית, מזלזלת, מתלהמת, לא נאמנה (לא לחברימ.ות, לא לפרטנרי.ות, לא לקולגות), מכוונת נמוך בוויכוחים, משתמשת בביטויים פוליטקלי-קורקטיים כדי להפגין עליונות מוסרית (אני מתעבת את זה גם במציאות), ובנוסף לכל זה, נדמה שהיא לא מפעילה שום שיקול דעת – היא משתכרת בלי סוף, שוכבת עם כל מה שזז, מנתקת קשר כשמתאים לה, "מינגירל" טיפוסית. היא גרמה לכל חוויית הקריאה להרגיש כמו צפייה בגיבורה מסרט קולג' סוג ג', שלא אכפת לה על מי היא דורכת בדרך ל"הגשמה עצמית".

אווה, לעומת זאת, חביבה. לעיתים היא עברה לי כמי שמייצגת את הקול שלי מול ג'ן, אבל היא ותרנית וסלחנית מדי, סוג של סמרטוט, גם אם חמוד. רוב הזמן ריחמתי עליה. ביתר הזמן רציתי להגיד לה "תזרקי אותה ותתרחקי! עם חברים כאלה לא צריך אויבים!".

שורה תחתונה: משמח לראות ייצוג קווירי, וגם שיח תואם, בספר לנוער; זה חידוש מרענן. נוער קווירי צריך לפגוש את עצמו הרבה יותר בספרים. אבל זה לא מספיק. בסופו של דבר, אני לא מצליחה להחליט אם מה שעיצבן אותי זה הייצוג הקווירי באמצעות גיבורה כ"כ בלתי נסבלת שמוזילה את ההקשרים הגאים, או פשוט היא עצמה כדמות. כנראה מדובר בשילוב.


לשירותכם, התקציר מגב הספר:

ג'ן ואווה הן החברות הכי טובות מאז כיתה ט', למרות שהן שונות זו מזו כמו טקילה ודיאט קולה. אבל עכשיו הן נאלצות להיפרד, כי ג'ן – חתולת רחוב סוערת ומוחצנת ממשפחה לא מתפקדת – נוסעת ללמוד בבוסטון, ואילו אווה – נסיכה יהודייה נוירוטית, בת להורים סוּפר–מגוננים – מסוגלת להתרחק רק עד אוניברסיטת דרום קליפורניה, קילומטרים ספורים מביתה.

המרחק בין השתיים מאתגר את החברוּת ביניהן, אבל גם נותן לכל אחת הזדמנות לפרוש כנפיים. אווה עושה את צעדיה הראשונים כתסריטאית ונאבקת בדייטים בצל החרדה החברתית שלה, וג'ן מבינה מקרוב מה זה אומר להיות עיתונאית נושכת ואיך לצלוח את העולם הנזיל–מגדרית בבוסטון הקרה. המיילים והודעות הטקסט שלהן חושפים אותן עד העצם (ויותר) ומאלצים אותן להתמודד עם פערי האישיות והערכים ביניהן, ולבדוק האם חברותן עומדת במבחן המרחק ההולך וגדל.


לרכישת ספר דיגיטלי באפליקציית "עברית"

יום שלישי, 11 באוגוסט 2020

כל לב הוא דלת / שונן מגווייר

 

כל לב הוא דלת / שונן מגווייר

נובה, 2018. 147 ע.


        צילום: חנה קפויה




"כל לב הוא דלת" הגיע לספרייה שלנו, והכריכה שלו כבשה אותי מייד. משהו בפשטות ובשילוב הצבעים פשוט עושה חשק לקרוא.

בראשית הדרך, מאוד התאכזבתי ממנו וממש לא אהבתי אותו. והיו לי הרבה סיבות טובות – כספר פנטזיה, הוא עובר כאנמי מאוד, חיוור, ילדותי, שטוח ולא מפותח. לא נקשרתי לדמויות, שהיו מאוד שטוחות, וכפי שקראתי באחת הביקורות על הספר – זה כאילו סימנו "וי" על טיפוסים מסויימים – האסייתי/ת, האסקסואל/ית, הטרנסג'נדר וכיו"ב.
 
חוץ מזה, מאוד אהבתי את הרעיון של הספר, אבל די ציפיתי לפגוש שם דמויות מוכרות, כמו דורותי או אליסה או הילדים מנרניה. אני חושבת שזה היה גורם לספר למשוך יותר קוראים.
 
אין כל הסבר בספר לחלק מהמונחים ששייכים לעולמות אליהם הילדים הלכו. ונעשה שימוש תדיר ותכוף במונחים הללו, כך שזה ממש ממש מצק ופוגע בחוויית הקריאה.
 
ואחרי שאמרתי את כל זה, ממש לקראת סוף הספר, הבנתי סוף סוף, שהדרך הטובה ביותר לקרוא אותו היא לא כפנטזיה רגילה נטו, אלא כאלגוריה. ופתאום – הספר הפך לנפלא. כל דמות כזו שנודדת בין עולמות מייצגת משהו – ולפתע הן הפכו מקליפה ריקה למטאפורה יפהפיה. שם הספר קיבל פתאום משמעות – הדלתות אינן באמת דלתות במובן הפשטני של המילה, אלא משאלות לב, השקפות שונות ונטיות אינדיבידואליות.
 
ברגע שתקראו את הספר באופן ההסתכלות הזה, הכול – הכול! – ייראה לכם אחרת; עמוק יותר, מלא משמעות.
 
לכן, לדעתי, לא ממש מדובר בספר פנטזיה. זהו ספר על מתבגרים לא שגרתיים ולא רגילים, שרוצים שיקבלו אותם ו/או את הבחירות שלהם – כמו שהם. צעירים שמחפשים את מקומם בעולם, ורוצים להישאר נאמנים לעצמם ולא למה שאחרים מצפים מהם. הנושא הזה שב ועולה לאורך הספר, במישרין או בעקיפין, או באופן מטאפורי. כך או כך, ניכר שלמחברת היה מסר להעביר, ולא ניתן לפספס את זה.
 
ולפיכך, אני ממליצה על הספר הזה לא לחובבי פנטזיה, אלא לאנשים שיכולים באמת להעריך מטאפורות טובות שיש להן מסרים חברתיים ופילוסופיים.
כמשל/אלגוריה – מדובר בספר מקסים.


התקציר מגב הספר:
מה קורה למי שיוצאים לארצות הדמיון, אחרי שהם חוזרים לעולם שלנו והדלת לעולם ההוא נסגרה בפניהם?
אם יש להם מזל, הם מגיעים לבית אלינור וסט לילדים אבודים, המקום שבו כולם עברו חוויות מופלאות, שמחות או קודרות, וחזרו שונים מכפי שהיו. ושבו כולם מחפשים דרך לחזור.

גם ננסי מחפשת דרך לחזור, לעולם המתים השקט והדומם בו שהתה שנים מספר. אבל זמן לא רב לאחר שהיא מגיעה לפנימיה, טרגדיה מכה, ועכשיו היא וכמה מחבריה החדשים צריכים לפתור תעלומת רצח, אחרת ייגזר גורלו של המקום היחיד בעולמנו שבו מצאו בית.

"כל לב הוא דלת" זכה בפרס הוגו, פרס נביולה ופרס לוקוס לנובלה הטובה של 2016. הוא זכה גם בפרס אלקס של איגוד הספרנים האמריקאי.

יום ראשון, 31 במאי 2020

סיימון מוצא את דרכו / בקי אלברטלי

סיימון מוצא את דרכו / בקי אלברטלי
מטר, 2016. 277 עמ'.


צילום: חנה קפויה



תקציר מגב הספר: סיימון ספיר, בן שש-עשרה והומו-די-בארון, מעדיף להשאיר את הדרמה למחזמר של חוג התיאטרון בבית הספר. אבל כאשר מייל מפליל נופל לידיים הלא-נכונות, מתעוררת סכנה שהסוד שלו ייחשף לעיני כול.

עכשיו סיימון נופל קורבן לסחיטה: אם לא יעזור לליצן הכיתה מרטין להתחבב על ידידתו, זהותו המינית תיוודע לכולם. וגרוע מכך - גם פרטיותו של בְּלוּ, שם העט של הנער שהוא מתכתב איתו, תיפגע.

כשמצד אחד שינויים שמטלטלים חברויות ותיקות ומצד שני התכתבות אלקטרונית עם בלו שנעשית פלרטטנית יותר מיום ליום, כיתה י"א הופכת פתאום למסובכת מאוד.

סיימון שונא השינויים צריך למצוא דרך לצאת אל העולם האמיתי בכוחות עצמו לפני שמישהו יוציא אותו לשם בכוח – והוא צריך לעשות זאת בלי להרחיק מעצמו את חבריו, בלי לסכן את עצמו ובלי לפספס את ההזדמנות לאושר עם הבחור הכי מתעתע והכי מקסים שהוא לא פגש מימיו.
_______________

במילה אחת: אהבתי! 
"סיימון מוצא את דרכו" הוא ספר לנוער בוגר (Young adult), שגם מבוגרים יכולים לקרוא אותו וליהנות ממנו. מה ליהנות? להתמוגג, תוך כדי חיוכים בלתי פוסקים כמעט. 

קראתי אותו פעמיים, כי פעם אחת פשוט לא הספיקה לי. אז מה אם גיבור הספר שביעיסט, ואני כבר מזמן שכחתי איך נראה ביה"ס התיכון? יש ספרים לנוער שהם פשוט ממתקים כייפיים, וזה בהחלט אחד מהם. כנראה שאני לא היחידה שהרגישה כך, כי הספר הפך גם לסרט בשנת 2018.

לסיימון, גיק לא טיפוסי שמכור ל"הארי פוטר" (דבר שהקנה לו פינה חמה אפילו יותר אצלי בלב) יש חברים נהדרים וייחודיים ומשפחה משעשעת ומיוחדת במינה. יום אחד, הוא מגיב לפוסט ברשת חברתית מקומית, ומתחיל להתכתב עם נער בן גילו, העונה לכינוי "בלו". שניהם לומדים באותו תיכון, אך אין להם מושג זה על זהותו האמיתית של זה. מבלי להיפגש, נרקם ביניהם קשר הולך ומעמיק, שמשפיע על החיים של שניהם הרבה מעבר למה שציפו. האם הם יבחרו לצאת מאחורי המסך והמקלדת? את זה תצטרכו לגלות לבד.

מעבר לסיפור העלילה המוצלח, אני פשוט אוהבת ספרים שבעלילה שלהם משולבות התכתבויות: במיילים, סמסים, צ'טים, ואפילו מכתבים, מה שתרצו. זה קולח, זה עכשווי, זה מכתיב קצב, וזה הופך את הקורא לשותף למחשבותיו של הגיבור. וכאן המחברת עשתה את זה פשוט מושלם.

אין לי הרבה מה להוסיף, כי כל מילה נוספת מיותרת. הספר הוא ספר חובה בעיניי; הוא כתוב נהדר, סוחף ומענג, והוא גדוש הומור ושנון (לא פעם מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם). לא תוכלו שלא להתאהב בסיימון ואפילו במשפחה ובחברים שלו, וכמובן - ב"בלו".

חמישה כוכבים מנצנצים ומאוהבים.
💖💖💖💖💖


טריילר לסרט

לינקים לרכישה: 
עברית
אינדיבוק
גטבוקס

יום שבת, 19 בנובמבר 2016

Pandemonium - תוהו ובוהו [הזיה #2]

Pandemonium / Lauren Oliver

HarperCollins, 375 pages




סקירה זו מכילה ספוילרים לספר הראשון
וספוילרים קטנטנים ולא מזיקים לספר השני



וואו. 5 כוכבים נוצצים!!!
איזו רכבת הרים רגשית!
חששתי שהספר לא יעמוד בציפיות שלי לאחר הספר הראשון - אך הוא בהחלט עשה זאת!


לאחר ששרדה את הבריחה, לנה מוצאת את עצמה בישימון, על סף של חיים חדשים ושונים לחלוטין. והחיים בישימון הם קשים, לפעמים קטלניים. היא מצטרפת גם לתנועת ההתנגדות, וקו העלילה מזגזג בין "אז" (ההסתגלות לחיים בישימון) ו"עכשיו" (הפעילות והחיים כחלק מתנועת ההתנגדות), שניהם במהלך שנתה הראשונה כפליטה בלתי-חוקית.
אני לא יכולה לפרט יותר, כי אני רוצה להימנע ככל האפשר מספוילרים.

לורן אוליבר יודעת לספר סיפור. הכתיבה נפלאה כתמיד, המתח עוצר נשימה, רגשות עזים עולים בבהירות מן הדפים, המעבר בין מסגרות הזמן השונות נעשה בצורה חלקה וקלה.
ושוב - הספר הוא לא רק עוד הרפתקה.
הוא גורם לך לחשוב.
הוא גורם לך להעריך ולחשוב מחדש על ערכם של דברים, שרובנו נוהגים לרוב לקחת כמובנים מאליהם.

והסוף... לא צפיתי שזה מה שיקרה. הפרקים האחרונים מלאים הפתעות, והמילה האחרונה בספר השאירה אותי בהלם.
*** שלא תעיזו להציץ בעמוד האחרון! ***

לא יכולה לחכות לספר הבא.



יום שלישי, 2 באוגוסט 2016

הזיה [הזיה #1]

הזיה / לורן אוליבר

ספר ראשון בסדרה "הזיה"

כנרת זמורה ביתן, 2016. 336 עמ'.



*מכיל ספוילרים קלים בלבד לרעיון הכללי*


גילוי נאות: את הספר הזה קיבלתי במתנה :)
גילוי נאות 2: אני מכורה לדיסטופיות. זה אחד הז'אנרים הכי אהובים עליי, והימור כמעט בטוח מראש. מכל ספרי הדיסטופיה שקראתי, היחיד שלא אהבתי הוא "פרנהייט 451". כל היתר, לפחות אלה שקראתי, פשוט נפלאים.

אוהבים את האהבה? אוהבים את הרומנטיקה?
טוב, אז הספר הזה עוסק כולו באהבה.
כי בעולמה של לנה - אהבה היא מחלה מסוכנת שיש להימנע ממנה בכל מחיר, וליתר בטחון, בגיל 18 כולם עוברים טיפול שימנע זאת בוודאות.
תארו לכם עולם שהאהבה סורסה ממנו - אין געגוע, אין כאב או שברון לב, אבל... אין גם אהבה זוגית, אין אהבה של הורים לילדיהם, אין שירי אהבה, אין אהבה למוסיקה, לחי ולצומח, לחן וליופי... האם בכלל קיימת אצלם האהבה לחיים עצמם? איך חיים בעולם ללא תשוקה? ללא רגש?

לנה היא לא המורדת הרגילה. היא כמו כולם ואפילו ממש מחכה להיפטר מהסכנה שבהתאהבות. כך שזה לגמרי לא צפוי שדווקא לה זה יקרה. כשזה קורה, זה כתוב בצורה אמינה ומשכנעת. לכל דמות עולם משלה, מחשבות וחלומות. לורן אוליבר, שהתאהבתי בכתיבה שלה עוד ב"לפני שאפול" - יודעת לספר סיפור.

על פניו, הספר נראה כמו עוד ספר דיסטופיה לנוער ולצעירים ברוחם, אבל הוא הרבה יותר מזה. הוא גורם לכם לחשוב, על אהבה לסוגיה, על חברות, רגש, הקרבה, על התשוקה לחיים. הוא גורם לכם להעריך כמה דברים שאולי לקחתם כמובנים מאליהם. הוא גורם לכם להבין ולחבק אפילו את הכאב, העצב ושברון הלב.
ממליצה בחום, ורצה להשיג לי את השני באנגלית, כי הסוף הותיר אותי קצרת נשימה.

"אהבה, אין קטלנית ממנה, היא הורגת גם כשהיא נמצאת וגם כשהיא איננה.
אבל זה לא בדיוק נכון.
המוקיעה והמוקעת. המוציאה להורג; הלהב; ממתיקת הדין ברגע האחרון; הנשימה המשתנקת והשמים המתגלגלים ממעל והתודה לך, תודה לך, תודה לך, אלוהים.
אהבה: הורגת וגואלת בעת ובעונה אחת."

יום חמישי, 30 ביוני 2016

לפני שאפול

לפני שאפול / לורן אוליבר
כנרת זמורה ביתן, 2013.
364 עמודים.



מכירים את הסרט "לקום אתמול בבוקר" בכיכובו של ביל מארי? אם כן ואהבתם - הספר הזה הוא בדיוק בשבילכם. אם אתם לא מכירים את הסרט - רוצו לצפות, בלי קשר. 
הספר הזה בנוי באותו אופן: גיבורת הספר חווה את יום האתמול שוב ושוב ושוב, וכמו תמיד בסיפורים מהסוג הזה - בכל פעם היא מגלה דברים חדשים על עצמה ועל סובביה, מזוויות חדשות שהולכות ומספרות את הסיפור השלם. אישית - זהו אחד הסגנונות האהובים עליי, כך שהספר הזה היה הימור די בטוח מבחינתי.

מתוך התקציר הרשמי:
לסמנתה קינגסטון היה הכול: החבר הכי שווה בעולם, שלוש חברות מדהימות, והרבה כבוד בתיכון שלה. יום שישי ה-12 בפברואר היה אמור להיות עוד יום נפלא בחייה. אבל הוא הופך להיות יומה האחרון.

ואז היא מקבלת הזדמנות נוספת. שבע הזדמנויות, בעצם. לחיות שוב ושוב את יומה האחרון במהלך שבוע מופלא אחד. אט אט היא תפענח את התעלומה האופפת את מותה, תבין את ערכם האמיתי של הדברים שהיא עלולה לאבד, ותגלה את כוחה לשנות לא רק את חייה אלא גם את חייהם של אחרים. 

ומה יש לי להוסיף?
אתם לא הולכים להתאהב בסאם. כי זה לא רק שהיה לה הכל - היא מרשעת. ממש מרשעת. היא שייכת למלכות הכיתה האלה שרומסות ודורסות כל מה שנקרה בדרכם, כל מי ששונה מהן או "לא בא להן טוב". היא הביצ' הקלאסית. אבל לאט לאט היא והסיפור שלה יכבשו אתכם, תקראו בנשימה עצורה, ולא תצליחו להניח את הספר מהיד.

כתיבה קולחת וסוחפת, ביצוע מחודש במבנה מוכר שתמיד עובד.
ספר יחיד. 
ואם עוד לא הבנתם - מומלץ בחום!


נ.ב. על הדרך: אם אתם אוהבים את הסגנון - אני ממליצה בחום גם על סרט האקשן העתידני "קצה המחר", בכיכובו של טום קרוז.