לראות לויתן

לראות לויתן / רון דהן

109 עמ'. הוצאת מלח מים.

אני לא ממש יודעת איך לסקר את הספר הזה, אבל דבר אחד בטוח - רון דהן הוא פשוט משורר, אמן של מילים ודימויים, עתיר דמיון ומפתיע.

הספר הזה לא דומה לשום דבר שקראתי.

אני לא יודעת איך לתייג אותו, אני לא יודעת לאיזה ז'אנר הוא שייך, אני מבולבלת ובקושי מצליחה לנסח במילים מה אני מרגישה לגביו.

ויש לי חשד, שזה בדיוק מה שהמחבר כיוון אליו.

הספר הזה הוא אמנות פר אקסלנס. הוא ציור במילים. השפה פשוט מדהימה, הכתיבה יצירתית מאין כמוה, הדימויים מפתיעים ונפלאים גם יחד, והרעיונות - פשוט פסיכדליים. 

וזאת אולי הדרך להגדיר את הספר הזה - פסיכדליה. פסיכדליה של צבעים, ריחות ואפילו טמפרטורות.

מגיע שלב במהלך הקריאה, איפשהו באמצע הספר, שלא ברור עוד מה בסיפורו של הגיבור מתרחש ומה רק הזיה או חלום. מציאות חייו נשזרת בדמיון שוב ושוב, עד שהקווים מיטשטשים לגמרי.

נקודת ציון מיוחדת - הקעקועים. הם סיפקו כמה רגעים ממש מדהימים והיוו בשבילי פנינה של ממש.

לא אומר יותר מזה. תקראו - תבינו.

לסיכום, בסופה של הקריאה נותרתי מבולבלת, כאילו הרגע התאוששתי מטריפ פסיכדלי.

לקח לי כמעט יום שלם לנחות ולכתוב את דעתי...

קשה להסביר ולסקר את הספר הזה. 109 עמודים של טריפ - שווה לנסות.

אבל, גשו אליו בראש אחר לגמרי. 

טיול נעים.

הספר "לראות לויתן" לרכישה באינדיבוק

הסוד הקטן של יערה כוכבי

הסוד הקטן של יערה כוכבי / גל ברקן
320 עמ'. הוצאה עצמית.

נתתי לספר שלושה כוכבים באתר גודרידס, שפירושם באתר: 

LIKED IT.

וזה נכון. חיבבתי את הספר.

הכתיבה מצויינת - בוודאות אקרא ספרים נוספים של המחברת, ורובם כבר מחכים לי על המדף.

אז למה רק 3 כוכבים? אחלק את הסקירה לדברים שאהבתי ודברים שלא.

אהבתי:

• כתיבה מעולה וקולחת, דבר שהוא לא מובן מאליו בז'אנר הנועז בישראל.
• הסצנות הלוהטות - לוהטות! מגוונות, גורמות לדם להתחמם בעורקים, לא מתנצלות ולא מתביישות.
• היכולת של גל ברקן באמנות הסיפור הקצר משתקפת בסיפורים הקצרים שמספרת מדי פעם אחת הדמויות. נהניתי מזה מאוד.
• מאוד נהניתי משמות הפרקים, שהיו משחק מעניין בין הדמויות לעלילה. מקורי. ח"ח.

***החלק הבא מלא ספוילרים***

*
*

*

*

*

*

לא אהבתי:

• העלילה לא מחדשת ולא מפתיעה. הנשואה בת הארבעים נדלקת על בחור צעיר וחתיך ובוגדת בבן זוגה, אסור להם להיתפס, יש פחד מהריון, והרגשות העזים ביניהם מתפתחים ומסבכים את המצב. שום דבר חדש שלא הכרנו, וגם אין הפתעות במהלך הדרך. סוג של "עקרות בית נואשות", רק שכאן זה לא הגנן אלא המאבטח...
  
• בגילי המופלג למדתי לא לשפוט בוגדים. ראיתי מספיק זוגות/משפחות שהבגידה אצלם היא בגדר מצווה מצילת חיים, לא פחות.כשאשה לא זוכה לקבל חום ואהבה מבן הזוג, זה לא מפתיע שהיא מוקסמת מחום שמורעף עליה לפתע.כאן - זה לא המקרה. כאן יש לנו אישה שיש לה הכל - משפחה מופלאה, בן זוג אוהב, תומך מסור, נחשק, מספק ואהוב. היא פשוט נדלקת על המאבטח בביה"ס של הילד.
  אז נדלקת וזה עושה לך נעים בבטן ולמטה מזה - אז מה? יש לך איש שאת אוהבת, מה לגביו?
  איך אפשר לא לחשוב על כמה זה היה פוגע בו לו היה יודע? איך אפשר לנהוג כך כלפי מישהו שאוהבים?
  מה לגבי מעט איפוק? האם האהבה לא מצדיקה את זה?
  בקיצור - זה הפריע לי, מאוד. לא יכולתי לסלוח על זה ולקבל את זה. לא יכולתי לאהוב את יערה ולא להזדהות איתה. ההתנהגות שלה פשוט לא מקובלת עליי. שיפוטי מצדי? בהחלט, ואני לא מסתירה את זה.
• עוד דבר שקשה היה לי לקבל, הוא תגובת הסביבה.אחותה, אביה, אפילו החברה הדתיה - כולם מקבלים את המעשים שלה בשוויון נפש, ורובם אפילו מעודדים ותומכים. מעבר לזה שזה הרגיז אותי נורא, זה מעט לא אמין. לא ייתכן שכולם מקבלים באהדה בגידה ושקרים חסרי כל עילה והצדקה. חסרה הייתה לי דמות אחת שתתרעם עליה, אולי אפילו תנתק איתה את הקשר כמחאה. זה היה נותן מאזן את העניין ונותן לסיפור מעט יותר מורכבות ועומק, אבל זאת רק דעתי.
• עוד דבר שלא אהבתי - את הסוף/לא סוף. זה כאילו קפצנו לרגע לחייה של יערה, וכך גם עזבנו אותה. פתאום. אין שום סגירה אמיתית, וזאת בחירה ספרותית לגיטימית ונפוצה, אבל אני אישית לא מתה על זה, ומעדיפה סופים סגורים יותר.

***דברים נוספים***

סצנה קשה שחשוב לשוחח עליה:

סצנת סקס של יערה עם שני ידידים שלה, שאני מגדירה באופן חד וחלק - סצנת אונס.

כשידיד של מישהי יודע שהיא לא אכלה כל היום, שהיא במצב רגשי רע, ומספק לה ים אלכוהול בשילוב עם כמות לא מבוטלת של סמים קלים, ואז הוא וחבר שלו שוכבים איתה כשהיא מסוממת לגמרי וחסרת יכולת להסכים/להתנגד - זה אונס לכל דבר. סצנה שעשתה לי רע, אבל היא יכולה להיות פתח לדיון חשוב על מהו אונס ומהם גבולות ההסכמה. לרבים כלל לא ברור שמקרה כזה הוא בגדר אונס. ובכן - זה כן.

יערה כוכבי: 

רבות דובר באזניי על העובדה שהדמות הראשית נקראת בשמה המלא - יערה כוכבי - לאורך 80 עמודים בערך.

יש לזה מטרה, וכשהיא מתבהרת הדמות עוברת להיות מוצגת בשמה הפרטי בלבד.

זה רעיון מקסים בעיניי, אלא שהוא עובד טוב יותר, כנראה, בסיפור קצר. במהלך 80 עמודים זה טיפה יותר מדי.

יחד עם זאת, פשוט לא התייחסתי לזה יותר מדי, וזה ממש לא הפריע לי למהלך הקריאה.

סיכום

חיבבתי את הספר, והוא מספק קריאה קלילה עם סצנות לוהטות שעושות חם בגוף.

והעיקר - הוא באמת כתוב ממש טוב. 

באופן אישי, אני מעדיפה ספר עם עלילה לא חדשנית במיוחד, שכתוב וערוך היטב - על פני עלילה נהדרת שכתובה גרוע. אם ספר הוא לא קריא - מה שווה העלילה?

וכאן - בין אם תאהבו את יערה או לא, הספר קריא, קליל וקולח.

לקריאת הפרק הראשון באתר "סלונה"

הזיה [הזיה #1]

הזיה / לורן אוליבר

ספר ראשון בסדרה "הזיה"

כנרת זמורה ביתן, 2016. 336 עמ'.

*מכיל ספוילרים קלים בלבד לרעיון הכללי*

גילוי נאות: את הספר הזה קיבלתי במתנה :)

גילוי נאות 2: אני מכורה לדיסטופיות. זה אחד הז'אנרים הכי אהובים עליי, והימור כמעט בטוח מראש. מכל ספרי הדיסטופיה שקראתי, היחיד שלא אהבתי הוא "פרנהייט 451". כל היתר, לפחות אלה שקראתי, פשוט נפלאים.

אוהבים את האהבה? אוהבים את הרומנטיקה?

טוב, אז הספר הזה עוסק כולו באהבה.

כי בעולמה של לנה - אהבה היא מחלה מסוכנת שיש להימנע ממנה בכל מחיר, וליתר בטחון, בגיל 18 כולם עוברים טיפול שימנע זאת בוודאות.

תארו לכם עולם שהאהבה סורסה ממנו - אין געגוע, אין כאב או שברון לב, אבל... אין גם אהבה זוגית, אין אהבה של הורים לילדיהם, אין שירי אהבה, אין אהבה למוסיקה, לחי ולצומח, לחן וליופי... האם בכלל קיימת אצלם האהבה לחיים עצמם? איך חיים בעולם ללא תשוקה? ללא רגש?

לנה היא לא המורדת הרגילה. היא כמו כולם ואפילו ממש מחכה להיפטר מהסכנה שבהתאהבות. כך שזה לגמרי לא צפוי שדווקא לה זה יקרה. כשזה קורה, זה כתוב בצורה אמינה ומשכנעת. לכל דמות עולם משלה, מחשבות וחלומות. לורן אוליבר, שהתאהבתי בכתיבה שלה עוד ב"לפני שאפול" - יודעת לספר סיפור.

על פניו, הספר נראה כמו עוד ספר דיסטופיה לנוער ולצעירים ברוחם, אבל הוא הרבה יותר מזה. הוא גורם לכם לחשוב, על אהבה לסוגיה, על חברות, רגש, הקרבה, על התשוקה לחיים. הוא גורם לכם להעריך כמה דברים שאולי לקחתם כמובנים מאליהם. הוא גורם לכם להבין ולחבק אפילו את הכאב, העצב ושברון הלב.

ממליצה בחום, ורצה להשיג לי את השני באנגלית, כי הסוף הותיר אותי קצרת נשימה.

"אהבה, אין קטלנית ממנה, היא הורגת גם כשהיא נמצאת וגם כשהיא איננה.

אבל זה לא בדיוק נכון.

המוקיעה והמוקעת. המוציאה להורג; הלהב; ממתיקת הדין ברגע האחרון; הנשימה המשתנקת והשמים המתגלגלים ממעל והתודה לך, תודה לך, תודה לך, אלוהים.

אהבה: הורגת וגואלת בעת ובעונה אחת."

לרכישת הספר וקריאת התקציר באתר GetBooks

לעמוד הספר באתר Goodreads

האח הקטן

האח הקטן / קורי דוקטורוב

הוצאת גרף, 2010, 414 עמ'.

אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות.

הוא נע בין דיסטופיה למותחן; דיסטופיה כי מדובר במציאות אלטרנטיבית, ומותחן - כי הספר (למרבה האימה) מאוד מציאותי ואמין, ובהחלט יכול להתרחש בימינו, בזמננו ובמקומותינו.

בתקציר נכתב: "ספר שמצליח לשלב בעלילתו המסחררת סוגיות רלוונטיות לעידן בו אנו חיים: אובדן הפרטיות, המלחמה בטרור העולמי, כוחן של ממשלות באשר הן והמחיר שאנו משלמים עבור תחושת הביטחון שלנו."

נשמע מוכר? כיום יותר מתמיד, לאחר חשיפת העובדה שפייסבוק מאזין לנו, ומול אירועי טרור בכל העולם - אני כותבת את המילים הללו, ושערות גבי סומרות. מפחיד כמה שהספר הזה רלוונטי ומציאותי (ואם יעלה כאן בישראל מאגר ביומטרי - אז זה אפילו עוד יותר נורא בעיניי).

ה"רב-קו" שלכם רושם את הנסיעות שלכם. הפייסבוק מאזין לכם. מאות כרטיסי אשראי נחשפו לפני שנה פלוס באתר קניות ברשת. זה יכול לקרות.

בספר הנהדר הזה (היה לי עותק ותרמתי ברוב נדיבותי המוגזמת לספריה) - שמתאים לכל הגילאים ובעיקר למי שחי גם ברשת האינטרנט - מרקוס בן ה-17 נקלע לסרט אימים מציאותי עד מאוד.

מתוך התקציר:

מרקוס הוא תלמיד שמינית בסן פרנסיסקו, העיר הכי ליברלית בארצות-הברית – אומה שחרטה על דגלה את רוח החופש וחירות הפרט. רק בן שבע עשרה אבל חריף מחשבה, רב תושיה ובקיא בדרכי העולם המרושת, למרקוס אין שום בעיה להביס את מערכות המעקב הפולשניות של בית-הספר שלו. 

כשמתקפת טרור פתאומית פוגעת בעיר, מרקוס מגלה שכל סיסמאות החופש והחירות עליהן גדל שוות כקליפת השום. המדינה שאותה הוא כה אוהב רואה בו את האויב הגדול ביותר שלה. ללא אזהרה מוצאים את עצמם מרקוס וחבריו כלואים במתקן חשאי של המשרד לבטחון פנים, שם הם נחקרים באכזריות משך ימים רבים. 

כאשר הם סוף סוף משתחררים מרקוס מגלה שעירו האהובה הפכה למדינת משטרה שכל אחד מתושביה נחשב לטרוריסט פוטנציאלי. בידיעה שאיש לא יאמין לסיפורו הבלתי אפשרי, נותרת בידי מרקוס ברירה אחת בלבד: להפיל את המשרד לבטחון פנים. האם יכול האקר צעיר אחד להשיב מלחמה לממשלה שיצאה מדעתה ופרצה את כל הגבולות?

צמרמורת, צמרמורת, צמרמורת.

ספר מצמרר ומעולה, שכתוב נהדר, עוצר נשימה לחלוטין, ואי אפשר להניח אותו מהיד. 

לא להחמיץ.

לקריאת הפרק הראשון באתר "עברית"

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה / רומן פוארטולס

כנרת זמורה-ביתן בשיתוף מודן, 2014, 208 עמודים. 

תרגום: דורית שילה.

קראתי את הספר הזה לפני יותר משנה, לפני שהתחלתי לכתוב סקירות בצורה מסודרת, וזה בזבוז לא להזכיר אותו.

בדיוק כמו הכותר שלו - הספר הזה חמוד ומשעשע ביותר. 

אל תצפו למשהו כבד ורב רבדים - זה ספר כייפי וקליל שפשוט כייף לקרוא.

הכל מתחיל כשאזאטשו (לבריאות! אבל זה שמו של גיבור הספר - אָזאטשו לוב פּאטֶל) - מתחבא בארון של איקאה.

יחד איתו תצאו למסע חוצה גבולות, תפגשו דמויות רבות וצבעוניות, תגעו באהבה, ועל הדרך - לא תפסיקו לחייך.

לתקציר הספר באתר סימניה

לרכישת הספר באתר אינדיבוק

לרכישת הספר בגרסא דיגיטלית באתר עברית

הזיפים של לזרוס

הזיפים של לזרוס / לימור מויאל
פנדורה, 2016.
375 עמודים.

את הספר הזה התחלתי לקרוא כספר דיגיטלי, עד שקיבלתי בדואר את העותק המודפס. תמיד טענתי שספר דיגיטלי הוא לא ספר אלא קובץ... ואז הגיע "הזיפים של לזרוס" - ושינה את דעתי. יצירה היא יצירה היא יצירה, ודיגיטלי זה רק פורמט שונה, זה הכל. זה פחות נוח לי, החוויה היא אחרת - ועדיין, כשהספר טוב - אין ממש הבדל.
עד כאן עניינים טכניים.

אחרי "מרכבות באיילון" המקסים, ידעתי - פשוט ידעתי - שלימור מויאל רק הולכת להתעלות על עצמה ולהוציא תחת ידיה ומקלדתה יצירת מופת. לא היה לי ספק.
וגב' מויאל לא אכזבה.

לא תקבלו ממני הפעם סקירה רגילה ותבניתית, כי סקירה כזו פשוט לא מספיקה כאן.
לא די בלציין מיהן הדמויות הראשיות, לצרף תקציר, לסקור את הכתיבה והעלילה ולהמליץ.

כן, יש לנו את בז ולביא. ארכיאולוג וצלם דוקו שמתעבים זה את זה בתחילת הדרך, לפחות למראית עין.
כן, יש לנו עלילה מרתקת שברור שמבוססת על מחקר ממשי ושאפשר ללמוד ממנה המון.
כן, יש לנו כתיבה משובחת וקולחת, ודיאלוגים שהם פשוט עונג צרוף (היו כאלה שקראתי שוב ושוב עד שידעתי אותם כמעט בעל פה).
וכן - יש לנו סוללה שלמה של דמויות צבעוניות, ריאליסטיות ומגוונות, שכתובות בצורה אמינה כ"כ, שלא רק שהן חיות ומוחשיות לנגד עיני הקורא, ואי אפשר לא להתאהב בהן ולהתגעגע אליהן לאחר הקריאה, אלא שגם חלמתי על אחת מהן בלילה (ובחלום טענתי בפני חברה שאני רק מחכה לסמס מבז ואז נדע באיו דרך לפעול).

אז כן, יש את כל זה - אבל יש כאן הרבה מעבר.

אין בספר אפילו מילה אחת מיותרת. לכל דבר יש משמעות, וכמעט לכל שם, מקום וסצנה יש סמליות חשובה בהיבט הרחב ו/או הנקודתי של העלילה. אפילו נחיל נמלים על הקיר או שם משפחה של דמות איזוטרית ביותר - לא נמצאים שם במקרה.
מה תגידו, למשל, על בחור לבקן שנושא את שם המשפחה... שוורץ? וזאת באמת רק דוגמא אחת משעשעת. בכוונתי לכתוב מאמר נפרד (ומלא ספוילרים) על הספר המיוחד והנפלא הזה, שלעיתים היה לי כמו חידת הגיון אחת גדולה.
חמיצר, מאחוריך!
המלצה שלי - אל תקראו את הספר במהירות או בקצב הרגיל שלכם. עיצרו, חישבו, ותגלו הפתעות נסתרות בין השורות, השמות והמילים.

זהו. נותר לי רק לסכם:
הספר הזה פשוט יפהפה; הוא אחד מהספרים האלה שאתה מת לסיים מחד, ולא רוצה שייגמרו מאידך. פרוזה משובחת ולא-קלישאתית, שנוגעת ללב... וגם לקישקעס; שזורה בהומור, דיאלוגים שנונים וסימבוליזם רב-רבדים ומשמעויות שבקריאה מהירה מדי עלולים לפספס.
מעדן של מילים ואורגזמה ספרותית.
לא להחמיץ.

לפני שאפול

לפני שאפול / לורן אוליבר
כנרת זמורה ביתן, 2013.
364 עמודים.

מכירים את הסרט "לקום אתמול בבוקר" בכיכובו של ביל מארי? אם כן ואהבתם - הספר הזה הוא בדיוק בשבילכם. אם אתם לא מכירים את הסרט - רוצו לצפות, בלי קשר. 

הספר הזה בנוי באותו אופן: גיבורת הספר חווה את יום האתמול שוב ושוב ושוב, וכמו תמיד בסיפורים מהסוג הזה - בכל פעם היא מגלה דברים חדשים על עצמה ועל סובביה, מזוויות חדשות שהולכות ומספרות את הסיפור השלם. אישית - זהו אחד הסגנונות האהובים עליי, כך שהספר הזה היה הימור די בטוח מבחינתי.

מתוך התקציר הרשמי:

לסמנתה קינגסטון היה הכול: החבר הכי שווה בעולם, שלוש חברות מדהימות, והרבה כבוד בתיכון שלה. יום שישי ה-12 בפברואר היה אמור להיות עוד יום נפלא בחייה. אבל הוא הופך להיות יומה האחרון.

ואז היא מקבלת הזדמנות נוספת. שבע הזדמנויות, בעצם. לחיות שוב ושוב את יומה האחרון במהלך שבוע מופלא אחד. אט אט היא תפענח את התעלומה האופפת את מותה, תבין את ערכם האמיתי של הדברים שהיא עלולה לאבד, ותגלה את כוחה לשנות לא רק את חייה אלא גם את חייהם של אחרים. 

ומה יש לי להוסיף?

אתם לא הולכים להתאהב בסאם. כי זה לא רק שהיה לה הכל - היא מרשעת. ממש מרשעת. היא שייכת למלכות הכיתה האלה שרומסות ודורסות כל מה שנקרה בדרכם, כל מי ששונה מהן או "לא בא להן טוב". היא הביצ' הקלאסית. אבל לאט לאט היא והסיפור שלה יכבשו אתכם, תקראו בנשימה עצורה, ולא תצליחו להניח את הספר מהיד.

כתיבה קולחת וסוחפת, ביצוע מחודש במבנה מוכר שתמיד עובד.

ספר יחיד. 

ואם עוד לא הבנתם - מומלץ בחום!

לעמוד הספר בגודרידס

נ.ב. על הדרך: אם אתם אוהבים את הסגנון - אני ממליצה בחום גם על סרט האקשן העתידני "קצה המחר", בכיכובו של טום קרוז.

ללכת בדרכך

ללכת בדרכך / ג'וג'ו מויס
הוצאת ידיעות ספרים. 407 עמודים.

במשך חודשים סירבתי לקרוא את הספר הזה. הוא היה להיט, רב-מכר, ואני - הדובי לא-לא. לא ידעתי מה קורה בו, אבל הקוראים בספריה אמרו שהוא עצוב. אז נמנעתי. אפילו כשאמרו שתיכף ייצא סרט - מיאנתי להיכנע. ממש התעקשתי.
אבל אז החלטתי שאני רוצה לצפות בסרט, וזה נדיר שאני צופה בסרט שמבוסס על ספר מבלי לקרוא אותו קודם. אז לקחתי אותו מהספריה, נתתי לו צ'אנס, ו... התאהבתי ונסחפתי תוך שני עמודים. הכתיבה כובשת ופשוט לא יכולתי לעצור, למרות שבשלב הזה כבר ידעתי מה הולך לקרות. הספר כתוב כל כך טוב - שהספוילר לא באמת קלקל לי אותו.

דמויות ראשיות: לואיזה קלרק, וויל טריינר.

מתוך התקציר:
ללואיזה קלרק בת ה-27 אין ברירה: בית הקפה שבו עבדה סגר את שעריו בהתראה קצרה, ובהיותה המפרנסת היחידה במשפחתה היא נאלצת לקבל על עצמה את העבודה האחת המוצעת לה: לטפל בגבר צעיר שנותר משותק בארבע גפיו לאחר תאונת דרכים.

אני לא רוצה להוסיף יותר מדי על מה שכבר נאמר, כי כל מילה עלולה לספיילר את הספר (למרות שכפי שאמרתי - כלום לא יכול להרוס את הספר הנפלא הזה). אגיד רק שלואיזה נשארת קרובה לבית, אבל יוצאת למסע מרגש, שלוקח אותה למקומות בלתי צפויים שיסעירו את כל נימי נפשכם.

כריכת הספר החדשה, בהשראת הסרט

הספר כתוב נפלא, שזור בהומור, ולא מעט אמירות ומסרים שאפשר לקחת איתנו לחיינו שלנו וללמוד מהם המון על נחישות, חברות, אהבה ואופטימיות. והוא גם מעלה תהיות מוסריות ולא פשוטות בנושא רגיש וכאוב, שאין בו שחור ולבן ואין לו תשובה נכונה או שגויה. לא תצליחו להימנע מלשאול את עצמכם מה אתם הייתם עושים.


שורה תחתונה: ספר שיחדור ללבכם ולא יעזוב אותו לעולם. אל תפספסו אותו.


ועכשיו הסרט: לאחרונה עובד הספר לסרט, והוא רץ בימים אלה בקולנוע. מחברת הספר הייתה מעורבת בכתיבת התסריט.

צפו בטריילר לסרט:

בשבילו חיפאים עפים

אמיר גוטפרוינד היה, מה שנקרא, משלנו; חיפאי מוכשר ואהוב מההתחלה ועד הסוף המר. "בשבילה גיבורים עפים" היה ספרו החיפאי ביותר. לזכרו, יצאתי למסע בעקבות ציוני דרך חשובים בקורותיו של הספר. גאווה מקומית.

למרות הידיעה על מחלתו, הבשורה על מותו של אמיר גוטפרוינד הפתיעה והעציבה אותי.

מעבר להיותו יוצר מוכשר שמותו היווה אבדה קשה לעולם הספרות הישראלי - הוא היה חיפאי ויליד שכונת נווה שאנן (השכונה שלי), היווה מקור לגאווה מקומית, וגם העביר הרצאה מרתקת בספריה השכונתית לפני כשנה בלבד. לצערי, החמצתי את ההרצאה. אילו רק ידעתי מה צופן העתיד...

אמיר גוטפרוינד

פוסט זה נכתב כעבודת גמר במסגרת קורס השתלמות שלקחתי בו חלק בחודשיים האחרונים, ובגלל האמור לעיל ולאחר לבטים מסויימים (וכמה רעיונות שנזנחו לבסוף) - החלטתי להקדיש אותו לאמיר גוטפרוינד ז"ל, ובעיקר לספרו הרביעי, בעל הניחוח החיפאי מכולם - "בשבילה גיבורים עפים", שיצא לאור בשנת 2008, בהוצאת זמורה-ביתן. עלילת הספר מתרחשת בחיפה, בין הכרמל הנישא למושבה הגרמנית שבעיר התחתית, ועוסקת באהבה, באנשים, ובנושאים שצרובים בזכרון הלאומי של כולנו.

 לתקציר ורכישת הספר באתר סימניה

כרזת הסרט

ב-24 ביוני 2010 עלה לאקרנים העיבוד הקולנועי לספר - הסרט "פעם הייתי", בבימויו של אבי נשר, ובכיכובם של אדיר מילר, מיה דגן, דרור קרן ואחרים. סצנות הפתיחה והסיום של הסרט מתרחשות בשנת 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, אך הסרט בנוי כפלאשבק, ומתרחש ברובו באוגוסט 1968. הסרט זכה לביקורות חיוביות ולשבחים מצד מרבית מבקרי הקולנוע. 

גם אני צפיתי בסרט, ואני מעניקה לו חמישה כוכבים, וממליצה, בפרט לחיפאים, להשיג אותו ולרוץ לצפות בו. לטעמי, זהו אחד הסרטים הטובים ביותר שנוצרו כאן בשנים האחרונות.

צפו בטריילר לסרט:

לקריאה בהרחבה על הסרט, הפקתו, עלילתו ועוד

כואבים את מותו של אמיר גוטפרוינד.
קיר לכבוד יצירתו ולזכרו
בכניסה לספריית ש.שלום, נווה שאנן.

עם הידיעה הקודרת על מותו, הכנו בכניסה לספריה השכונתית בשכונת ילדותו, נווה שאנן, מיצג צנוע לזכרו. המיצג, כפי שניתן לראות, כולל מעט מידע עליו, ואת רשימת ספריו וכריכותיהם. בימים שלאחר מותו כל הספרים נחטפו ממדפי הספריה ע"י הקוראים, ועד היום כמעט כולם מושאלים ו/או מוזמנים, ולא פשוט להגיע אליהם.
אמיר גוטפרוינד היה סופר אהוב, ונשאר כזה גם לאחר מותו. 

לרשימת כל ספריו של אמיר גוטפרוינד

מאמר לזכרו של אמיר גוטפרוינד ממגזין חיפאי מקוון (HaifaTimes)

המפה הבאה מציגה את כל המקומות המוזכרים בספר/בסרט, ואת שכונת הולדתו של אמיר גוטפרוינד:

כאן ניתן לראות את לוח הזמנים (Timeline) הרלוונטי לספר (תאריכים בעלילה, שנת הוצאה וכן הלאה)