הזיה / לורן אוליבר
ספר ראשון בסדרה "הזיה"
כנרת זמורה ביתן, 2016. 336 עמ'.
*מכיל ספוילרים קלים בלבד לרעיון הכללי*
גילוי נאות: את הספר הזה קיבלתי במתנה :)
גילוי נאות 2: אני מכורה לדיסטופיות. זה אחד הז'אנרים הכי אהובים עליי, והימור כמעט בטוח מראש. מכל ספרי הדיסטופיה שקראתי, היחיד שלא אהבתי הוא "פרנהייט 451". כל היתר, לפחות אלה שקראתי, פשוט נפלאים.
אוהבים את האהבה? אוהבים את הרומנטיקה?
טוב, אז הספר הזה עוסק כולו באהבה.
כי בעולמה של לנה - אהבה היא מחלה מסוכנת שיש להימנע ממנה בכל מחיר, וליתר בטחון, בגיל 18 כולם עוברים טיפול שימנע זאת בוודאות.
תארו לכם עולם שהאהבה סורסה ממנו - אין געגוע, אין כאב או שברון לב, אבל... אין גם אהבה זוגית, אין אהבה של הורים לילדיהם, אין שירי אהבה, אין אהבה למוסיקה, לחי ולצומח, לחן וליופי... האם בכלל קיימת אצלם האהבה לחיים עצמם? איך חיים בעולם ללא תשוקה? ללא רגש?
לנה היא לא המורדת הרגילה. היא כמו כולם ואפילו ממש מחכה להיפטר מהסכנה שבהתאהבות. כך שזה לגמרי לא צפוי שדווקא לה זה יקרה. כשזה קורה, זה כתוב בצורה אמינה ומשכנעת. לכל דמות עולם משלה, מחשבות וחלומות. לורן אוליבר, שהתאהבתי בכתיבה שלה עוד ב"לפני שאפול" - יודעת לספר סיפור.
על פניו, הספר נראה כמו עוד ספר דיסטופיה לנוער ולצעירים ברוחם, אבל הוא הרבה יותר מזה. הוא גורם לכם לחשוב, על אהבה לסוגיה, על חברות, רגש, הקרבה, על התשוקה לחיים. הוא גורם לכם להעריך כמה דברים שאולי לקחתם כמובנים מאליהם. הוא גורם לכם להבין ולחבק אפילו את הכאב, העצב ושברון הלב.
ממליצה בחום, ורצה להשיג לי את השני באנגלית, כי הסוף הותיר אותי קצרת נשימה.
"אהבה, אין קטלנית ממנה, היא הורגת גם כשהיא נמצאת וגם כשהיא איננה.
אבל זה לא בדיוק נכון.
המוקיעה והמוקעת. המוציאה להורג; הלהב; ממתיקת הדין ברגע האחרון; הנשימה המשתנקת והשמים המתגלגלים ממעל והתודה לך, תודה לך, תודה לך, אלוהים.
אהבה: הורגת וגואלת בעת ובעונה אחת."
