מי רצה המלצה ולא קיבל? רשימת ספרים מומלצים

 

 

 

 

 

כספרנית, אני נשאלת אינספור פעמים ביום - "אז על מה את ממליצה לי?"

לכן - יש לי תמיד בראש רשימת המלצות קבועה, שמדי פעם גם מתעדכנת.

פוסט זה ירכז את כל ההמלצות הקבועות שלי, של כמה מהספרים הטובים שקראתי אי-פעם, ושל כמה שהם פשוט טובים, קריאים, נעימים, או כאלה שאחרים שאני סומכת על הטעם שלהם המליצו לי עליהם - ועדיין לא קראתי, אבל ראיתי שאנשים שהמלצתי להם עליהם - חזרו מרוצים.

פוסט זה יעודכן באופן שוטף. תמיד כדאי לחזור אליו לבדוק אם יש לי המלצות חדשות :)


האפיפיורית יוהנה / דונה וולפולק קרוס
המתיקות שבשכחה / קריסטין הרמל
האישה ששמעה צבעים / קלי ג'ונס
רודף העפיפונים / חאלד חוסייני
דיוקן הונגרי / אורלי קראוס ויינר
זאבים בשלג / אורלי קראוס ויינר
הדבר היה ככה / מאיר שלו
רשימת המשאלות / לורי נלסון ספילמן
סיפורי חייו של מר פיקרי / גבריאל זווין
נוכריה / דיאנה גבלדון 
אני שמנה, אז מה? / קמרין מנהיים
חנות הספרים ללא הפסקה של מר פנומברה / רובין סלואן
ללכת בדרכך / ג'וג'ו מויס

מתח: 
הרלן קובן - הכל. ממליצה להתחיל מ"הנעלמים".
מהלך לא מוצלח / לינווד ברקלי
בלי לומר שלום / לינווד ברקלי
צופן דה-וינצ'י / דן בראון
מלאכים ושדים / דן בראון
הסמל האבוד / דן בראון
כאן יעל וייס, תל-אביב / יובל אברמוביץ'
נא להתנהג בהתאם / יובל אברמוביץ'
ליידי לייק / יובל אברמוביץ'
המתיקות שבתחתית הפאי / אלן ברדלי
התופת / דן בראון

הומור:
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה / רומן פוארטולס
מאה תפוחים חדשים (כולל מ.ע.מ) / אורה מורג

דיסטופיה:
1984 / ג'ורג' אורוול
טרילוגיית משחקי הרעב / סוזן קולינס
טרילוגיית הרץ במבוך / ג'יימס דשנר
טרילוגיית להתחיל מחדש / טרי טרי
בשם שמים / הדי בן-עמר
טרילוגיית המועמדת / קיארה קס

פנטזיה:
הארי פוטר וכל דבר שקשור אליו / ג'יי קיי רולינג
סדרת יצורים יפהפיים / קאמי גרסיה ומרגרט סטוהל
בשורות טובות / ניל גיימן וטרי פראצ'ט
אלוהים, מה זה צריך להביע? / סיימון ריץ'
טרילוגיית הרואים למרחק / רובין הוב
טרילוגיית סוחרי הספינות החיות / רובין הוב
טרילוגיית האיש הזהוב / רובין הוב
סדרת חרב האמת (לפחות ארבעת הראשונים) / טרי גודקינד
סדרת שבע הממלכות / קריסטין קאשור
ספריית הצללים / מייקל בירקגור
סימנטוב / אסף אשרי

אוסף סיפורים קצרים:
אקס ליבריס / אן פדימן
אל תוך ים דומם / תומס סטיינבק

ספרות גאה (אך מדובר בפרוזה שמומלצת לכולם):
מרכבות באיילון / לימור מויאל
זרעים של חיבה / שרה ווטרס
כיסוי / אמה דונהיו
רואה את הקולות / לילך גליל אל-עמי
הזיפים של לזרוס / לימור מויאל
Kissing The Witch: Old tales in new skins / Emma Donoghue

רומנטיקה:
אלבום משפחה / דניאל סטיל
רוח רפאים / דניאל סטיל
ההבטחה / דניאל סטיל
טוב נגד רוח הצפון+כל שבעת הגלים / דניאל גלטאואר
סודות באחוזת השושנים / הילה ארוון
קולות מן העבר / אודליה סעדון קזז
F*CK LOVE / Tarryn Fisher

ארוטיקה:
חמישים גוונים של אפור 1+2 / אי.אל. ג'יימס כי הוא אחד החלוצים שהוציאו את הז'אנר מהארון
אהבה ברחוב דבלין / סמנתה יאנג
הוכחה מוצקה / רייצ'ל גרנט
הכחול שבעינייך / ג'וד צ.
טרילוגיית BEAUTY מאת ג'ורג'יה קייטס - טרם תורגם לעברית.
Tears of Tess \ Pepper Winters
שבויה באפלה / סי ג'יי רוברטס
ממזר שחצן / פנלופה וורד, וי קילנד

לאוהבי בע"ח:
מארלי ואני / ג'ון גרוגן
דיואי חתול ספריה / ויקי מיירון

לנוער ולא רק:
לפני שאפול / לורן אוליבר
אם אשאר + לאן שתלך / גייל פורמן
13 סיבות / ג'יי אשר
כנף שבורה / עמי גדליה

המלצות של אחרים:
מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים / מרי אן שייפר ואנני בארוז
הנערה שהשארת מאחור / ג'וג'ו מויס
הזקן בבן המאה שיצא מהחלון ונעלם / יונס יונסון
אם אשכחך / ענת טלשיר
חנות הספרים הקטנה בפריז / נינה גאורגה
אסיר מלידה / ג'פרי ארצ'ר
הסיפור השלושה-עשר / דיאן סטרפילד
יומנה של אישה שמנה ומשוגעת / סטפני מק'אפי
ליל כל המכשפות / דבורה הרקנס
פסיעות בחול / אורנה בורדמן
על האי / טרייסי גרביס גרייבס
שלך לנצח / דניאל גלטאואר
אבני הסליחה / לורי נלסון ספילמן
שנה אחת ויום אחד / מורי סמואל
החיים שנועדו לי / קריסטין הרמל
כותבת ההספדים / אן הוּד

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה / אנייס מרטן-לוגאן

ספר בפורמט קטן וחמוד, שנוח להחזיק וכייף לקרוא.
למרות הסיפור העצוב (אובדן עצום של הגיבורה) - הספר מאוד קולח ונעים, והוא כתוב טוב ומאוד נוגע.
לא כ"כ אהבתי את הסוף.
סה"כ - ספר חביב וקריא מאוד.

לעמוד של הספר בגודרידס (העמוד כולל תקציר בעברית)

קולות מן העבר

קולות מן העבר / אודליה סעדון-קזז
263 עמ'. הוצאת אופיר ביכורים.

את הספר הזה קיבלנו כתרומה לספריה, ולמרבה המזל - לאחר עיון בתקציר שלו, בחרנו לאמץ אותו. אחרי מספר המלצות ברשת - החלטתי לשאול אותו מהספריה ולקרוא אותו בעצמי. ואני שמחה שעשיתי זאת.

בספר הביכורים המקסים הזה - רוי, אדריכל ישראלי מצליח, נוסע עם חבריו לרומא, לנוח לאחר מסע עסקים. הוא לא יודע זאת עדיין, אבל הנסיעה הזאת תשנה את חייו. חזיונות, חלומות ומעשים לא אופייניים מתחילים להיות חלק מהוויי יומו. ומעל לכל - קאתי. קאתי ירוקת העיניים החתוליות שפורצת אל חייו והופכת אותם על פיהם, ולא במובן הרגיל של כל רומן רומנטי אחר.

ואכן, הספר הזה הוא לא עוד רומן רומנטי צפוי ורגיל. הרעיון שלו מקורי, בלתי צפוי ומלבב. אם נמאס לכם מהעשיר שמתאהב בבת השכנים וכל מה שעומד בדרכם הם האקסית שלו והסטוקר שלה - עיזבו הכל, וקחו ליד את הספר הזה.

הכתיבה משובחת וסוחפת, למרות שהסגנון בתחילת הספר מרגיש מעט בוסרי ומחוספס, וללא ספק עריכה נוספת הייתה עושה כאן פלאים. הרעיון המקורי גובר על החספוס, וכספר ביכורים הספר הזה מתעלה על לא מעט ספרים שקראתי של סופרים יותר מוכרים ו"משופשפים".

דבר נוסף שהייתי משפרת - הספר מעט תמציתי מדי. הייתה לי התחושה שהסופרת דווקא רצתה לומר לנו עוד על הדמויות, על הרקע שלהן, על מה שמניע אותן - ומשום מה נמנעה מכך. אולי מחשש שהספר יהפוך לעמוס מדי ולא קולח. חבל. הדמויות נפלאות והסיפור מרתק, ובהחלט הייתי רוצה לדעת עליהן עוד. זה היה נותן להן ולעלילה מעט יותר עומק, ואני לא חושבת שהיה פוגע באיכות הספר או בזרימה שלו. להיפך.

כל הקצוות בסיפור נסגרים בסוף, ויש גם פרק קצרצר ופשוט יפהפה על מעין מקום שהוא לימבו (לא אפרט יותר מדי כדי להימנע מספוילרים). 
בנוסף - לאודליה יש הומור משובח שגרם לי לא פעם לצחוק בקול, והדיאלוגים שלה מצויינים.

אגב, הייתי משדרגת את הכריכה. היא עושה עוול לספר, לטעמי. היא אמנם מסתורית, אבל לא לגמרי קשורה לתוכן, ומשהו בשחור-לבן-אדום הזה חוטא לספר ולגוונים הרבים שיש בו.

לסיכום: אהבתי את הספר מאוד ואני ממליצה עליו בחום. אני בהחלט מחכה ומצפה לספרים נוספים של אודליה, שהצליחה לכבוש אותי בהווה - עם קולות מן העבר :)

לעמוד הספר בגודרידס
לרכישה באינדיבוק

ליידי לייק

ליידי לייק / יובל אברמוביץ

335 עמ'. הוצאת כנרת זמורה ביתן.

וואו, איזה ספר!!!
מדובר בעוד ממתק ספרותי רב רבדים מבית היוצר של יובל אברמוביץ', שלא הצלחתי להניח מהיד.

אלי, רווקה בת 38, היא מישהי שכל רווקה "זקנה" יכולה להתחבר אליה בקלות. כולל המשפחה והחברים הניג'סים, וכמובן עולם ההכרויות ברשת שזוכה לביקורת עוקצנית ומדוייקת, כולל קטעים שנונים שקראתי שוב ושוב וגם הקראתי לחברות.
בדרכה למצוא את האחד שלה - היא נתקלת לגמרי בטעות ולגמרי במקרה בסרטון קצרצר שמסבך את חייה בדרכים שהיא לא יכולה הייתה לצפות גם בסיוטיה הגרועים ביותר.
נפלאות וסכנות האינטרנט והרשתות החברתיות על כל החשיפה שבהן והצורך להיזהר עם המידע שאנו מספקים - זוכים בספר לטיפול נפלא, דרך עלילה מותחת ומפתיעה, שככל שהיא מפחידה והזויה, ברור לקורא שזה יכול לקרות לכל אחד ואחד מאיתנו. רשת האינטרנט נותנת בידיו של כל גולש המון כוח, אבל כוח בידיים הלא נכונות הוא אף-פעם לא דבר טוב. ולא חסרים מטורפים שם בחוץ, כפי שאלי מגלה מהר מאוד.

בדרך לפתרון התעלומה וההיחלצות מהסבך תוך סכנה לכל מה שיקר לה, אלי משתפת אותנו בלא מעט מחשבות על זוגיות, הורות, מערכות יחסים, הכרויות, רווקות מאוחרת, ודברים רבים שכל קורא יכול להבין ולהתחבר אליו.

בכתיבה של יובל התאהבתי כבר מהעמודים הראשונים של "נא להתנהג בהתאם", וגם הפעם הוא עומד בציפיות ולא מאכזב.
מותחן עכשווי מתובל בהומור, ציניות והמון שנינות, מפתיע ועם סוף לא צפוי שלא נופל לרגע לשום מלכודת של בנאליות.
מומלץ בחום.

יוצא לאור - סיפור קצר

ארבעה חודשים. ארבעה חודשים ללא תשוקה, ללא מגע, ללא אהבה. ארבעה חודשים בהם לא ראיתי את חיוכו, לא נגעתי בפניו, לא נשקתי לשפתיו, לא שמעתי את קולו, לא חשתי במשקל גופו.

והנה, ראש השנה הגיע, תקופת החגים התחילה, ואני - לבד. בלעדיו. לראשונה, התחלתי לפנטז על אחרים. על מגע זר, על פנים אחרות, על מבט לא מוכר. לא אהוב ולא אוהב, אבל מנחם. העיקר להרגיש שוב, להרגיש משהו. להרגיש נחשק, להרגיש רצוי, להרגיש שוב ידיים גבריות חזקות מלטפות ונוגעות, עוטפות ומגוננות. גם אם רק לזמן קצר. גם אם זאת אשליה. מצאתי את עצמי מקשיב שוב ושוב לעברי לידר שר "מלטף ומשקר", וידעתי – כשאתעורר בין זרועותיו של זר, אניח את ראשי על כתפו, אעצום עיניים, ואדמיין שאלו זרועותיו של אור שמחבקות אותי. אדמיין שאם אפקח את עיניי – בסוף אראה את פניו, כשהוא מביט בי באהבה, או ישן בשלווה גמורה לצידי.

התחלתי להתגעגע לתשוקה. להתגעגע לאהבה. חיכיתי להן שנים, והיה לי כל-כך מעט מזה, לעזאזל. בגיל 25, אור היה הראשון שלי. כן, זה נדיר. כולם חושבים שכל ההומואים מתחילים מוקדם. ואולי הם צודקים, אולי זה רק אני. כך או כך, אור היה הראשון שחדר לגופי, אבל יותר מזה – הראשון שנכנס עמוק ללבי. אבל אפילו לא זכינו להיות יחד כמו כל זוג רגיל. הוא למד בבאר-שבע, אני בחיפה, והתראינו רק בסופי שבוע, ולפעמים גם פחות מזה. כל דקה ביחד הייתה פרוייקט מתוכנן ומדוקדק – אבל כל דקה ביחד הייתה שווה את הכל. וכך זה נמשך שלוש שנים. שלוש שנים שבהן כל שנות ההמתנה שלי השתלמו. הייתי מאושר.

ואז אור סיים ללמוד. הוא רצה שנעבור לגור ביחד. הסכמתי. אין דבר שרציתי יותר. שכרנו יחד דירה באזור המרכז ומצאנו עבודות לא רעות בכלל בהתחשב במעט הניסיון שלנו. העתיד נראה ורוד - בכל מובן אפשרי.

אבל אור רצה גם שאצא מהארון. רצה שאספר להוריי, לאחותי, לאחי, לחבריי, למכריי - שהוא האהבה שלי. שהוא האחד - האיש שאני אוהב והולך לחיות איתו. לא האישה. לא יכולתי. פחדתי. אני עדיין פוחד, אפילו עכשיו. הנושא הזה תמיד עמד באוויר בינינו, כמו הפיל הענק בחדר שאף אחד לא מדבר עליו, אבל כולם יודעים שהוא שם, ושמתישהו הוא יתחיל לצעוד ולרמוס את כל מה שייקרה בדרכו. כל עוד התראינו אחת לשבוע שבועיים ואפילו פחות – זה לא היה נורא במיוחד שאור מוצהר וגלוי ואני לא. היה לנו את הביחד שלנו, וגם כך רוב הזמן כמעט לא יצאנו מהמיטה, אוהבים ונוגעים, מטביעים כל רסיס של געגוע במיצי גוף, ומנסים למלא מצברים לעוד זמן ארוך, ארוך מדי - בנפרד.

אבל בשלב כלשהו אור התחיל ללחוץ.

"אם אנחנו רוצים חיים משותפים – אני לא מסוגל לחיות בחושך, חן. ניסיתי, חשבתי על זה, כי אני אוהב אותך כל כך, אבל אני פשוט לא יכול. אני רוצה ללכת איתך יד ביד ברחוב, ולהתנשק איתך על רקע השקיעה בחוף הים הציבורי. אני רוצה ארוחות חג משפחתיות אצל ההורים ואני רוצה לרקוד איתך בחתונה של אחותך. אני רוצה את הכל, חן. אני לא יכול אחרת."

וכך, לבסוף, הפיל הגיע, והתחיל לצעוד - ורמס את הכל. אור ארז את חפציו והלך לדרכו, ואני נשארתי בארון, ובחשכה.

________________

בחול המועד סוכות הייתי בחופשה מהעבודה ויכולתי להתפרע. נמאס לי. הייתה לי פריחה מאוחרת ואני אמור להשלים פערים, לא לשבת ולהתגעגע לאהבה גדולה שכבר לא תחזור. רציתי שייגעו בי, שיחבקו אותי, שיגרמו לי לגמור. ובעיקר רציתי שייקחו ממני את הכאב.

אז התחלתי ללכת לפאבים, וקפצתי לגנים, ופתחתי פרופיל ב"גריינדר"... והתחלתי למצוא אותם. אני נראה טוב וניסיון כבר יש לי, אז זה לא היה קשה כמו שחשבתי שיהיה. בירה או שתיים וזה הפך ליותר ויותר קל גם בשבילי. רגעים גנובים בחניון מזדמן או בפארק מאחורי שיח, בסמטה חשוכה ובחדרי מדרגות, לפעמים המשכתי אליהם הביתה. לעולם לא אליי. הבית שלי נשאר מחוץ לתחום. לא היה לי מושג מי הם ומה הם, לפעמים אפילו לא איך קוראים להם. אז הכתובת ומספר הטלפון שלי נותרו חסויים. נתתי להם את הגוף ואת התחושות ואת המגע, את הרוק ואת הזיעה ואת הזרע. לפעמים נתתי גם את הלילה, כדי להתעורר במיטה שלהם, להרגיש את חום גופם לצידי או מאחוריי ולפנטז על ביחד.

אבל לא את הלב. את לבי המנופץ לרסיסים שמעולם לא הצלחתי להדביק – ארזתי בקופסה אטומה ועטפתי היטב, ואז הכנסתי לתיבת אוצרות ונעלתי. אף אחד לא יקבל את המפתח, החלטתי. את הלב שלי אף-אחד אפילו לא יראה. לעולם. הוא יישאר בחושך, בדיוק כמוני.
________________

הזמן חלף. התפרעתי אבל הקפדתי לשמור על עצמי, ולעשות גם בדיקות דם פעם בחודש. מעולם לא רציתי למות. ההיפך הוא הנכון. רציתי להרגיש שוב חי.

ואז התחלתי לשאול את עצמי – מה אם מישהו שאני מכיר יראה אותי? או מה אם מישהו יזהה אותי איכשהו ויחשוף את זהותי? עד מתי אצליח ללכת בין הטיפות ולא להירטב? ופתאום הבנתי – עמוק בפנים, נמאס לי מהאפלה. נמאס לי להיות תקוע בארון החשוך, אבל אין לי אומץ לצאת ממנו בעצמי, אז אני עושה כל דבר אפשרי כדי שמישהו יבעט אותי מתוכו. אני מת שמישהו יגלה ויניח את כל הקלפים על השולחן. את כל הקלפים שלי, שנדבקים לי ליד מרוב פחד. ואם זה יקרה - לא יהיה עוד שום תירוץ שימנע ממני לחזור אל האיש שאני אוהב. שום דבר לא יעמוד עוד בדרכי. בעיקר לא אני.

לקח לי קצת זמן – לעזאזל, על מי אני עובד? לקח לי המון! – אבל הבנתי. ואז הבנתי עוד משהו: אם המכשול היחיד שעומד בפניי הוא אני, אם אני זה שמסתיר מעצמי את השמש – הגיע הזמן להזיז אותי משם. אני עושה לי יותר מדי צל.

עשיתי כמה בירורים. לאור ולי היו כל מיני מכרים משותפים, אבל צלצלתי למי שהייתה חברה טובה במיוחד שלנו בתקופת הלימודים, והחזקתי אצבעות שהיא שמרה על איזשהו קשר איתו, אפילו בפייסבוק. היא ענתה לי אחרי צלצול אחד, ומאוד שמחה לשמוע את קולי, ועוד יותר שמחה לשמוע את השאלה שלי. כן, אור עדיין פנוי. היו לו כמה "מבקרים", אבל כולם נעלמו אחרי פעם פעמיים. מאז שנפרדתם, היא אמרה, הסטטוס שלו בפייסבוק מעולם לא השתנה ל"במערכת יחסים". הוא נשאר לבד. ציפורי שיר מרהיבות פרשו כנפיים בתוך הבטן שלי, מרפרפות בחוזקה, רוצות לעוף ולזמר.

 "יעל, אני צריך שתבררי עוד משהו קטן בשבילי. את יכולה?"

לא ביקשתי מספר טלפון. לא הייתה לי שום כוונה לצלצל אליו קודם. ידעתי בדיוק מה אני רוצה.

________________

חול המועד פסח, ואור בחופש. כאמור, אני עדיין פוחד. אבל אני לא מתכוון לסגת עכשיו. יעל נתנה לי את כל הפרטים, ואני לא מתכוון לבזבז אפילו דקה אחת נוספת. בקושי ישנתי בלילה, ובשש בבוקר נכנעתי וקמתי. התקלחתי, התלבשתי, והעברתי את הזמן בקריאה ובשתיית שלושה ספלי קפה. נטול קפאין. אני ממש לא זקוק למשהו שיעיר אותי.

תשע בבוקר עכשיו. אני נושם עמוק. זהו. הגיע הזמן. אני לוקח את הנייד ואת צרור המפתחות, כולל המפתח לתיבת האוצרות הנעולה ההיא, וניגש אל הדלת. נגמרו המשחקים, נגמרו המחשכים... אפשר לצאת.

קוראים לי חן שחף - ואני יוצא לאור.

ואז בדיוק התאהבתי בך

ואז בדיוק התאהבתי בך / שרי גל

232 עמ'. הוצאת מטר

חביב מאוד, קריאה קלה, אפשר היה לחסוך מאיתנו חלק נכבד מתיאורי הפרוייקט שגיבורת הספר עובדת עליו בעבודה שלה, והסצנות הלוהטות היו דלות עד רחמים.

ועדיין - ספר מהנה עם הרבה הומור וכמה הברקות שנונות וחמודות ביותר.

תקציר:
"זה תמיד מתחיל במהירות שיא. שני אנשים יושבים מול מסך המחשב ומנהלים משחק פינג פונג או אולי נכון יותר לומר משחק טניס, כי החבטות ארוכות יותר ותמיד יש הגשת פתיחה שרצוי שתהיה אלגנטית מאוד. עם דן זה התחיל באלגנטיות. "
לרות מנדלשטיין, רווקה תל-אביבית בת 32, 178 ס"מ בלי עקבים, עובדת בחברת היי-טק, בעלת לשון חדה והתנהגות חסרת מעצורים, נמאס. נמאס לה לצאת לדייטים עם גברים שהיא פוגשת באינטרנט ולהתאכזב שוב ושוב.
נמאס לה להשקיע, להתאמץ, להיות נחמדה, מבינה, סקסית וקלילה ואז לסבול משברון לב או מהאנגאובר זוועתי או גם וגם - עד הדייט הבא. אמא שלה מתה, אבא שלה נעלם כשהיתה ילדה וסבתה האהובה מתחילה לדאוג.
רות מגיעה למסקנה ששיטת הבחירה שלה לא מוצלחת, ומחליטה לערוך סינון מוקדם. למצוא דרך להביא אל תיבת האימייל שלה רק גברים שמתאימים לה. בעזרת חברותיה הטובות, אורנה ואיילת, היא מחברת את השאלון המושלם ומעלה אותו לפרופיל שלה באתר ההיכרויות החביב עליה. אין לה מושג לאן זה יוביל אותה, או, נכון יותר, את מי זה יוביל אליה.
רות פוגשת כמה וכמה גברים שנענים לאתגר וממלאים את השאלון המפתיע שלה. היא מתלבטת, מתחבטת, בודקת אותם מכל הכיוונים, ובסופו של דבר נשארת עם שניים, שהגיעו אל הישורת האחרונה.

האם תבחר את דן המקסים, טוב הלב, היציב והמשקיען, או דווקא את רם – שהוא... ההפך הגמור?

בית הסודות

בית הסודות / מיכל חזון
294 עמ'. הוצאת משכל ידיעות ספרים.

הספר הזה הרגיש לי קצת כמו חיבור בין אורלי קראוס-ויינר למרסל מוסרי. 
טוב לחובבי הסאגות המשפחתיות. 
הכתיבה טובה וקולחת, המתכונים בתחילת כל פרק מתבלים את הספר בניחוחות וטעמים.

שם הספר והתקציר מבטיחים סוד גדול ונורא, והעניין מתגלה כבר בפרקים הראשונים. בנוסף - הסוד לא גדול ולא נורא, ובכלל לא ברור למה הוא נשמר כסוד. מהבחינה הזאת - אכזבה. 
עדיף לא לצפות לסוד מסעיר, אלא לדעת שפשוט מדובר בסיפור משפחתי רב-דורי.
3 כוכבים מתוך 5.

תקציר:
"לפעמים, סוד שמתגלה יכול להרוס חיים שלמים. לכן צריך לבחור מה רוצים לראות ומה רוצים לשמוע. מי ששומר ממך סוד, בדרך כלל עושה את זה לטובתך. ומי שמגלה לך, עלול להכביד לך על הלב יותר משק של אבנים."

בשכונה באור יהודה, בבית אפוף ריחות של תבלינים משכרים, מעדנים מפתים וסודות כמוסים, גרה שרונה עם שלוש דודותיה. שלושתן – אמל המעשית והאמיצה, אלואיז הרגישה והעדינה וטויה ויקטוריה החושנית והסוערת – מגוננות בכל כוחן על אחייניתן מפני סוד העובר במשפחה זה דורות. שרונה דווקא נחושה לגלות מהו הסוד, גם במחיר אושרה שלה. אך האם הגילוי שווה את המחיר?

הרומן מגולל את תולדותיה הססגוניות של המשפחה, החל בבגדד של ראשית המאה העשרים ועד ישראל של ימינו, ופורש יריעת חיים שבה הכול מתערבב עם הכול: מציאות ודמיון, מתכונים ונבואות, שקרים ואהבה.


מיכל חזון היא סופרת, תסריטאית, מחזאית ובשלנית. זהו הרומן הראשון שלה למבוגרים, והוא מבוסס בחלקו על סיפור חייהן של סבתה ואחותה ושל שבט הדודות שהקיפו אותה בילדותה.

צימר בעיר

צימר בעיר / דליה רוזנפלד

160 עמ'. הוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת.

ספר קליל, מהנה, חמוד וכייפי.
הדבר העיקרי שהפריע לי הוא, שעם עורך מוכר ונחשב כמו אמנון ז׳קונט - כמות שגיאות ההגהה והפיסוק פשוט גדולה מדי.
מעבר לזה, הייתי ממש שמחה לקרוא עוד כמה סיפורים שהתרחשו בצימרים. 
אפילו ספר נוסף שהוא קובץ סיפורים בלבד יכול להיות מאוד נחמד.

תקציר:
דליה רז, אמנית קרמיקה מצליחה מתאלמנת במפתיע מבעלה שנהרג בפיצוץ מסתורי במפעל בו עבד. בצערה וייאושה היא מחליטה על מהפך בחייה. היא מקימה עסק חדש, השכרת חדרים לפי שעה ["דיי-יוז"] למפגשים אינטימיים לזוגות.

עולם חדש, זר מוזר ומסקרן נפתח בפניה. היא אוגרת סיפורים משעשעים, טראגיים ודרמטיים. סיפורים על סקס, בגידות ויחסים אסורים. דליה מחליטה להעלות על הכתב את החוויות שצברה ומוציאה לאור ספר שעוסק בסיפורים שאירעו בצימרים. סיפור חייה המרתק נפרש בפני הקורא כשהוא שזור בסיפורים על אנשים כמונו המשתמשים בשירותי האירוח אותם היא מספקת. הסיום מפתיע ובלתי צפוי.


הספר מבוסס כולו על סיפורים אמיתיים שאכן אירעו במציאות. השמות שונו ופרטים עוותו בכדי למנוע פגיעה בפרטיות. 

לוכדת הפרפרים

לוכדת הפרפרים / רונית דור

207 עמ'. הוצאת זמורה ביתן.

כתיבה נהדרת וקולחת.

ספר עכשווי, מהיר, סוחף, סקסי, ומפתיע שוב ושוב.
דמויות וסיטואציות אמינות ואנושיות עד מאוד.
הצגה נהדרת של רשת האינטרנט כחלק מחיינו, כמו גם עולם הצ'אטים וההכרויות ברשת .

חסרון - מעבר בין שלושה זמני התרחשות שונים בחלק הראשון של הספר - הקשה מעט לעקוב אחרי קו העלילה. שני זמנים היו מספיקים.
אבל ברגע שמבינים את ההקשרים - זה שווה הכל.

נהניתי מכל רגע והתקשיתי להניח את הספר מהיד.

מומלץ בחום!