יום רביעי, 21 באוקטובר 2020

אני שונאת את כולם חוץ ממך / גבי דאן, אליסון רסקין

אני שונאת את כולם חוץ ממך / גבי דאן, אליסון רסקין

מודן, 2018. 305 עמ'.





ג'ן ואווה, יהודיות שהן החברות הכי טובות מכיתה ט', מתחילות ללמוד בקולג' בשני קצוות של היבשת האמריקאית, ועושות ככל יכולתן לשמר את החברות העמוקה שלהן גם ממרחק. הן מתכתבות ומסתמסות באופן יומיומי, וחולקות חוויות, מחשבות ורגשות. אלא שמלבד המעבר לקולג' והניתוק מהבית (וזו מזו), אווה מתמודדת עם בעיות נפשיות ותיקות ועם רומנטיקה והמין השני, וג'ן גם מגלה ובוחנת יותר לעומק את זהותה ונטיותיה המיניות הקוויריות והלא-בינאריות.

ג'ן ואווה שונות מאוד זו מזו, והמתח בין שתי נקודות המבט שלהן בולט בתכתובת ביניהן. זה יכול היה להיות מרתק ונוגע, משכיל ומרגש, אבל... זה לא. בפוסט שלי על הספר "סיימון מוצא את דרכו" כתבתי שאני אוהבת ספרים שיש בהם התכתבויות. אז כאן כל הספר הוא כזה, וזו עוד סיבה שבחרתי לקרוא אותו. הוא קריא, הקצב מהיר... וזה אולי הדבר היחיד שגרם לי לא לנטוש אותו באמצע.

כשלא מתחברים לדמות הראשית, הספר לא מהנה, ואת ג'ן פשוט לא יכולתי לסבול. המונח שקפץ לי שוב ושוב לראש הוא "ג'אפ" (JAP - Jewish American Princess), או "בחורות רעות"; היא אגואיסטית, אגוצנטרית, בטוחה שהיא הכי חכמה, הכי צודקת, הכי "נכונה" ומעודכנת, ואוי לו למי שינסה לא להסכים איתה או למתוח עליה ביקורת. היא דורסנית, מזלזלת, מתלהמת, לא נאמנה (לא לחברימ.ות, לא לפרטנרי.ות, לא לקולגות), מכוונת נמוך בוויכוחים, משתמשת בביטויים פוליטקלי-קורקטיים כדי להפגין עליונות מוסרית (אני מתעבת את זה גם במציאות), ובנוסף לכל זה, נדמה שהיא לא מפעילה שום שיקול דעת – היא משתכרת בלי סוף, שוכבת עם כל מה שזז, מנתקת קשר כשמתאים לה, "מינגירל" טיפוסית. היא גרמה לכל חוויית הקריאה להרגיש כמו צפייה בגיבורה מסרט קולג' סוג ג', שלא אכפת לה על מי היא דורכת בדרך ל"הגשמה עצמית".

אווה, לעומת זאת, חביבה. לעיתים היא עברה לי כמי שמייצגת את הקול שלי מול ג'ן, אבל היא ותרנית וסלחנית מדי, סוג של סמרטוט, גם אם חמוד. רוב הזמן ריחמתי עליה. ביתר הזמן רציתי להגיד לה "תזרקי אותה ותתרחקי! עם חברים כאלה לא צריך אויבים!".

שורה תחתונה: משמח לראות ייצוג קווירי, וגם שיח תואם, בספר לנוער; זה חידוש מרענן. נוער קווירי צריך לפגוש את עצמו הרבה יותר בספרים. אבל זה לא מספיק. בסופו של דבר, אני לא מצליחה להחליט אם מה שעיצבן אותי זה הייצוג הקווירי באמצעות גיבורה כ"כ בלתי נסבלת שמוזילה את ההקשרים הגאים, או פשוט היא עצמה כדמות. כנראה מדובר בשילוב.


לשירותכם, התקציר מגב הספר:

ג'ן ואווה הן החברות הכי טובות מאז כיתה ט', למרות שהן שונות זו מזו כמו טקילה ודיאט קולה. אבל עכשיו הן נאלצות להיפרד, כי ג'ן – חתולת רחוב סוערת ומוחצנת ממשפחה לא מתפקדת – נוסעת ללמוד בבוסטון, ואילו אווה – נסיכה יהודייה נוירוטית, בת להורים סוּפר–מגוננים – מסוגלת להתרחק רק עד אוניברסיטת דרום קליפורניה, קילומטרים ספורים מביתה.

המרחק בין השתיים מאתגר את החברוּת ביניהן, אבל גם נותן לכל אחת הזדמנות לפרוש כנפיים. אווה עושה את צעדיה הראשונים כתסריטאית ונאבקת בדייטים בצל החרדה החברתית שלה, וג'ן מבינה מקרוב מה זה אומר להיות עיתונאית נושכת ואיך לצלוח את העולם הנזיל–מגדרית בבוסטון הקרה. המיילים והודעות הטקסט שלהן חושפים אותן עד העצם (ויותר) ומאלצים אותן להתמודד עם פערי האישיות והערכים ביניהן, ולבדוק האם חברותן עומדת במבחן המרחק ההולך וגדל.


לרכישת ספר דיגיטלי באפליקציית "עברית"

יום שלישי, 13 באוקטובר 2020

הסוחר היצירה וסוס הפרא / ג'ון לי אשלי

הסוחר היצירה וסוס הפרא / ג'ון לי אשלי


הוצאה עצמית, 2018. 442 עמ'.





ספר שממש רציתי לאהוב, אבל בסופו מצאתי את עצמי שואלת: מה לעזאזל קראתי עכשיו?

לולא החלק של המתח, המודיעין והסייבר בספר, שהיה מרתק ומותח וגם כתוב לא רע (לא מובן מאליו כפי שתבינו מייד), הייתי נוטשת את הספר באמצע.

הספר לוקה בחוסר אמינות ברמות שגרמו לי לפרוץ בצחוק מחד וממש להתרגז מאידך.

למשל, זה בסדר שגיבור הספר חובב קשירות, אבל לא הגיוני שבכל חדר שהוא נכנס אליו, חבלים פשוט משתלשלים אליו מכל פינה בתקרה או משום מקום, סתם כך פתאום.

וזה בסדר שהוא קינקי, אבל לא הגיוני שכל בחורה שהוא פוגש, גם אם היא חלק מהעולם הזה, מסכימה לכל גחמה שלו בערך דקה וחצי לתוך ההכרות.

מישהו כאן ראה יותר מדי פורנו, כנראה. והרי ההיא שפותחת את הדלת בבייבידול שקוף, תמיד עטה על האינסטלטור ברגע שהחריץ שלו נחשף... נו, שוין.

ואלה, כאמור, רק הדוגמאות הבולטות.


ועכשיו לעניינים הטכניים:

על הספר חתומות עורכות, כן, אבל העריכה לא מקצועית בעליל, לא ספרותית ולא לשונית, מה שהותיר את הקורא עם סימני פיסוק לא תקינים או חסרים, התרחשויות הזויות ברמת גיחוך, הערות שוליים שהוכיחו שאפילו "מחקר" ויקיפדי לא נערך פה, ושגיאות לשוניות קשות כמו "הלמות ליבה מתגברות" (הלמות, אם זה לא ברור, זה יחיד ולא רבים!), או מעבר בין זמן עבר לזמן הווה באותו משפט. למשל: "רגע לפני שיצאה היא מביטה בו". נו, באמת.

מי שלא למד עריכה מקצועית יום בחייו לא צריך לחתום את שמו על ספר כעורך, לא בלי גילוי נאות לגבי אי-מקצועיותו. בעיניי מעשה כזה הוא עלבון לקוראים ולעולם הספרות. זוהי חותמת גומי ותו לא. 

אז כן, קראתי בגלל המתח, שכנראה נובע מתחום שהכותב מכיר היטב. זו גם הסיבה לשלושת הכוכבים במקום כוכב אחד.
אך האם אמשיך לספר הבא, אם ייצא? כנראה שלא. לא בתנאים האלה.

צומת גורל / מיכל אלקיים

צומת גורל / מיכל אלקיים

מודן, 2019. 222 עמ'.





הספר הזה העביר אותי חוויה מוזרה.

מצד אחד, נקודת פתיחה מעניינת ולא נפוצה: גיבורה ביסקסואלית או מולטי-משיכתית באופן זה או אחר, לפחות מבחינה מינית, פעילה מנעוריה עם גברים ונשים גם יחד, אך מתאהבת רק בנשים. היא גם בדס"מית, שולטת עם גברים, נשלטת עם נשים.

עד כאן מתגשם המשפט הנפלא של יונה וולך - "אומרים לנו שיש סקס אחר".

הבעיה בספר הזה היא, שזה בערך כל מה שיש בו. רצף סצנות סקס. רובן קרות, מנוכרות וטכניות, נטולות רגש כמעט לחלוטין, הן מבחינת התיאור המכני והן מבחינת הגיבורים, שנדמה שעושים את זה בשביל הכייף.

אהבה? תשוקה? רגשות? מישהו שמע על זה?

יש קצת מכל אלה, מצד הגיבורה, אבל לרוב זה בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי.

באופן כללי, רוב רובו של הספר הרגיש כמו זינוק מסצנת פורנו אחת לשנייה, עם חיבורים רופפים של עלילה מקשרת.

אז למה בכל זאת שני כוכבים ולא אחד? כי ממש לקראת סוף הספר הגיבורה עוברת איזשהו שינוי, ומצליחה לגעת ברגשות הקוראים. פתאום היה לי אכפת ממנה, דבר שלא קרה לפני כן (ולא שלא ניסיתי). ופתאום, יחד עם הצמיחה האישיותית הזו, הופיעה גם עלילה, עלילה של ממש!

גם סצנת הסיום מצליחה לפרוט על נימים רגשיים ולגעת, ברמה שתהיתי איפה היה כל הטוב הזה לאורך כל הספר...

השינוי הזה בעלילה הגיע ממש ממש מאוחר, וחבל, אבל לפחות הצליח להשאיר טעם טוב בפה בסיומו של הספר.


לשירותכם, לינק לתקציר ורכישה באתר "עברית".

יום שלישי, 11 באוגוסט 2020

כל לב הוא דלת / שונן מגווייר

 

כל לב הוא דלת / שונן מגווייר

נובה, 2018. 147 ע.


        צילום: חנה קפויה




"כל לב הוא דלת" הגיע לספרייה שלנו, והכריכה שלו כבשה אותי מייד. משהו בפשטות ובשילוב הצבעים פשוט עושה חשק לקרוא.

בראשית הדרך, מאוד התאכזבתי ממנו וממש לא אהבתי אותו. והיו לי הרבה סיבות טובות – כספר פנטזיה, הוא עובר כאנמי מאוד, חיוור, ילדותי, שטוח ולא מפותח. לא נקשרתי לדמויות, שהיו מאוד שטוחות, וכפי שקראתי באחת הביקורות על הספר – זה כאילו סימנו "וי" על טיפוסים מסויימים – האסייתי/ת, האסקסואל/ית, הטרנסג'נדר וכיו"ב.
 
חוץ מזה, מאוד אהבתי את הרעיון של הספר, אבל די ציפיתי לפגוש שם דמויות מוכרות, כמו דורותי או אליסה או הילדים מנרניה. אני חושבת שזה היה גורם לספר למשוך יותר קוראים.
 
אין כל הסבר בספר לחלק מהמונחים ששייכים לעולמות אליהם הילדים הלכו. ונעשה שימוש תדיר ותכוף במונחים הללו, כך שזה ממש ממש מצק ופוגע בחוויית הקריאה.
 
ואחרי שאמרתי את כל זה, ממש לקראת סוף הספר, הבנתי סוף סוף, שהדרך הטובה ביותר לקרוא אותו היא לא כפנטזיה רגילה נטו, אלא כאלגוריה. ופתאום – הספר הפך לנפלא. כל דמות כזו שנודדת בין עולמות מייצגת משהו – ולפתע הן הפכו מקליפה ריקה למטאפורה יפהפיה. שם הספר קיבל פתאום משמעות – הדלתות אינן באמת דלתות במובן הפשטני של המילה, אלא משאלות לב, השקפות שונות ונטיות אינדיבידואליות.
 
ברגע שתקראו את הספר באופן ההסתכלות הזה, הכול – הכול! – ייראה לכם אחרת; עמוק יותר, מלא משמעות.
 
לכן, לדעתי, לא ממש מדובר בספר פנטזיה. זהו ספר על מתבגרים לא שגרתיים ולא רגילים, שרוצים שיקבלו אותם ו/או את הבחירות שלהם – כמו שהם. צעירים שמחפשים את מקומם בעולם, ורוצים להישאר נאמנים לעצמם ולא למה שאחרים מצפים מהם. הנושא הזה שב ועולה לאורך הספר, במישרין או בעקיפין, או באופן מטאפורי. כך או כך, ניכר שלמחברת היה מסר להעביר, ולא ניתן לפספס את זה.
 
ולפיכך, אני ממליצה על הספר הזה לא לחובבי פנטזיה, אלא לאנשים שיכולים באמת להעריך מטאפורות טובות שיש להן מסרים חברתיים ופילוסופיים.
כמשל/אלגוריה – מדובר בספר מקסים.


התקציר מגב הספר:
מה קורה למי שיוצאים לארצות הדמיון, אחרי שהם חוזרים לעולם שלנו והדלת לעולם ההוא נסגרה בפניהם?
אם יש להם מזל, הם מגיעים לבית אלינור וסט לילדים אבודים, המקום שבו כולם עברו חוויות מופלאות, שמחות או קודרות, וחזרו שונים מכפי שהיו. ושבו כולם מחפשים דרך לחזור.

גם ננסי מחפשת דרך לחזור, לעולם המתים השקט והדומם בו שהתה שנים מספר. אבל זמן לא רב לאחר שהיא מגיעה לפנימיה, טרגדיה מכה, ועכשיו היא וכמה מחבריה החדשים צריכים לפתור תעלומת רצח, אחרת ייגזר גורלו של המקום היחיד בעולמנו שבו מצאו בית.

"כל לב הוא דלת" זכה בפרס הוגו, פרס נביולה ופרס לוקוס לנובלה הטובה של 2016. הוא זכה גם בפרס אלקס של איגוד הספרנים האמריקאי.

יום שבת, 6 ביוני 2020

הוא / סרינה בואן, אל קנדי


הוא / סרינה בואן, אל קנדי

ספר לכל, 2020. 280 עמ'.




התקציר מגב הספר:
הם לא משחקים באותה קבוצה. או שכן?
ג'יימי קנינג מעולם לא הצליח להבין למה הוא איבד את חברו הקרוב ביותר. לפני ארבע שנים, שותפו לחדר המקועקע, השנון ושובר-החוקים ניתק אותו מחייו ללא כל הסבר.
אז מה אם הדברים הפכו למעט מוזרים בלילה האחרון שלהם יחד במחנה האימונים כשהיו בני שמונה–עשרה? זו הייתה קצת טיפשות תחת שכרות. אף אחד לא מת.
הדבר שראיין וסלי הכי מתחרט עליו, הוא שידול חברו הסטרייט להתערבות שגרמה להם לחצות את גבולות מערכת היחסים ביניהם. עכשיו, כשקבוצות הקולג' שלהם נאלצות להיפגש באליפות הארצית, הוא מקבל סוף–סוף הזדמנות להתנצל. אבל רק מבט אחד במושא האהבה ארוכת השנים שלו - זה כל מה שצריך כדי שההשתוקקות שלו תהפוך חזקה וכואבת מאי פעם.
כשראיין מקבל משרת מאמן לצד ג'יימי למשך קיץ חם נוסף במחנה, ג'יימי מגלה כמה דברים על חברו הוותיק... ומגלה עוד דבר גדול על עצמו. ג'יימי חיכה זמן רב כדי לקבל תשובות, אבל נשאר עם עוד שאלות.
האם לילה אחד של סקס יכול להרוס חברות? אם לא, מה לגבי שישה שבועות של סקס?
אזהרה: ספר זה מכיל תכנים מיניים, חתיכים על מחליקיים, שחייה בעירום, תעלולים במכונית, והוכחה שלצאת מהארון בפני המשפחה שלך במדיה החברתית יכול להיות צעד מסוכן.
__________________________________

"הוא" הוא אחד הספרים הגאים הראשונים שתורגמו לעברית, לפחות בז'אנר הרומן הארוטי, וזו כבר סיבה טובה לקרוא אותו. אז כחובבת ספרות גאה מיהרתי להניח עליו את ידיי החמדניות ברגע שהגיע לרשתות. זה קרה כמעט שבועיים לפני שהקורונה אילצה את כל הקניון להיסגר. טוב שהספקתי.

מדובר, קודם כל, בספר MM (Man+Man) קליל, סקסי וכייפי, שיש בו גם לא מעט הומור והמון סצנות לוהטות. הסיפור הוא כזה שרואים לא פעם בז'אנר הארוטי הכללי – חברים-טובים-לנאהבים, ותת-ז'אנר להט"בי שמכונה Gay-for-you. לז'אנר זה משתייכים הספרים שבהם אחת הדמויות מבינה שהיא להט"בית רק בזכות הדמות שבה היא מתאהבת.

מה פחות אהבתי?
הפשטנות/סתמיות. לעומת ספרי MM אחרים שקראתי, כאן היה יותר מדי פוקוס על טכניקה, ופחות על רגשות. היה ניסיון לגעת גם ברגש ובדילמה שהגיבורים חווים, אבל, לא מספיק. וזה בלט בעיקר בסצנות הלוהטות. סצנה כזו אמורה להיות בעיניי פחות תיאור טכני של פעולות, ויותר של איך הגיבורים מרגישים כשזה קורה, מנטלית ורגשית. אחרת זה פורנו נטול משמעות, ואת זה יש לי אונליין אם ארצה, תודה רבה.
ואם בטכניקה עסקינן, גם לתאר צריך לדעת. המילה פרוסטטה חזרה כ"כ הרבה פעמים בספר, שהרגשתי שאני קוראת מסמך רפואי. צר לי, "עיסיתי לו את הפרוסטטה" זה תיאור לא מגניב, לא סקסי ולא מעניין! גם המילה "ערמונית" (לא ברור למה זה לא תורגם) לא הייתה משפרת את זה.
באופן כללי, הייתה לי תחושה של עודף סצנות סקס. מינון זה דבר חשוב.

מה אהבתי?
מעבר לדברים שכבר ציינתי, יש דבר בולט אחד: הגיבור שמבין שהוא נמשך גם לגברים, לא מתכחש לעברו עם נשים. לא פעם קיימת בספרות (ובמדיה בכלל) מחיקה ביסקסואלית; כאשר הגיבור/ה נמשך לבן/בת מינו/ה, הוא/היא מצהיר/ה שהוא הומו/לסבית, כאילו האפשרות הבי/פאנסקסואלית לא קיימת כלל. כאן הגיבור טוען בפשטות: אני ביסקסואל (בספר זה תורגם "דו-מיני", אבל המונח הזה שנוי כיום במחלוקת בתוך הקהילה הלהט"בית😉 שהרי לא גילינו שהוא אנדרוגינוס, אלא שהוא נמשך לשני המינים...). הופתעתי מאוד לטובה.

שורה תחתונה: לא עמוק, לא שייקספיר, די טראשי. אבל חמוד עד מאוד. ארבעה מתוך חמישה כוכבים.

לרכישה דיגיטלית:


קיים גם ב"צומת ספרים"

יום ראשון, 31 במאי 2020

סיימון מוצא את דרכו / בקי אלברטלי

סיימון מוצא את דרכו / בקי אלברטלי
מטר, 2016. 277 עמ'.


צילום: חנה קפויה



תקציר מגב הספר: סיימון ספיר, בן שש-עשרה והומו-די-בארון, מעדיף להשאיר את הדרמה למחזמר של חוג התיאטרון בבית הספר. אבל כאשר מייל מפליל נופל לידיים הלא-נכונות, מתעוררת סכנה שהסוד שלו ייחשף לעיני כול.

עכשיו סיימון נופל קורבן לסחיטה: אם לא יעזור לליצן הכיתה מרטין להתחבב על ידידתו, זהותו המינית תיוודע לכולם. וגרוע מכך - גם פרטיותו של בְּלוּ, שם העט של הנער שהוא מתכתב איתו, תיפגע.

כשמצד אחד שינויים שמטלטלים חברויות ותיקות ומצד שני התכתבות אלקטרונית עם בלו שנעשית פלרטטנית יותר מיום ליום, כיתה י"א הופכת פתאום למסובכת מאוד.

סיימון שונא השינויים צריך למצוא דרך לצאת אל העולם האמיתי בכוחות עצמו לפני שמישהו יוציא אותו לשם בכוח – והוא צריך לעשות זאת בלי להרחיק מעצמו את חבריו, בלי לסכן את עצמו ובלי לפספס את ההזדמנות לאושר עם הבחור הכי מתעתע והכי מקסים שהוא לא פגש מימיו.
_______________

במילה אחת: אהבתי! 
"סיימון מוצא את דרכו" הוא ספר לנוער בוגר (Young adult), שגם מבוגרים יכולים לקרוא אותו וליהנות ממנו. מה ליהנות? להתמוגג, תוך כדי חיוכים בלתי פוסקים כמעט. 

קראתי אותו פעמיים, כי פעם אחת פשוט לא הספיקה לי. אז מה אם גיבור הספר שביעיסט, ואני כבר מזמן שכחתי איך נראה ביה"ס התיכון? יש ספרים לנוער שהם פשוט ממתקים כייפיים, וזה בהחלט אחד מהם. כנראה שאני לא היחידה שהרגישה כך, כי הספר הפך גם לסרט בשנת 2018.

לסיימון, גיק לא טיפוסי שמכור ל"הארי פוטר" (דבר שהקנה לו פינה חמה אפילו יותר אצלי בלב) יש חברים נהדרים וייחודיים ומשפחה משעשעת ומיוחדת במינה. יום אחד, הוא מגיב לפוסט ברשת חברתית מקומית, ומתחיל להתכתב עם נער בן גילו, העונה לכינוי "בלו". שניהם לומדים באותו תיכון, אך אין להם מושג זה על זהותו האמיתית של זה. מבלי להיפגש, נרקם ביניהם קשר הולך ומעמיק, שמשפיע על החיים של שניהם הרבה מעבר למה שציפו. האם הם יבחרו לצאת מאחורי המסך והמקלדת? את זה תצטרכו לגלות לבד.

מעבר לסיפור העלילה המוצלח, אני פשוט אוהבת ספרים שבעלילה שלהם משולבות התכתבויות: במיילים, סמסים, צ'טים, ואפילו מכתבים, מה שתרצו. זה קולח, זה עכשווי, זה מכתיב קצב, וזה הופך את הקורא לשותף למחשבותיו של הגיבור. וכאן המחברת עשתה את זה פשוט מושלם.

אין לי הרבה מה להוסיף, כי כל מילה נוספת מיותרת. הספר הוא ספר חובה בעיניי; הוא כתוב נהדר, סוחף ומענג, והוא גדוש הומור ושנון (לא פעם מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם). לא תוכלו שלא להתאהב בסיימון ואפילו במשפחה ובחברים שלו, וכמובן - ב"בלו".

חמישה כוכבים מנצנצים ומאוהבים.
💖💖💖💖💖


טריילר לסרט

לינקים לרכישה: 
עברית
אינדיבוק
גטבוקס

לב המעגל / קרן לנדסמן

לב המעגל / קרן לנדסמן
כנרת זמורה דביר 2018. 368 עמ'.


התקציר מגב הספר:
מסוכן לעמוד בלב המעגל - כך מגלה גבע כץ, מעצב רגשי שחיי הרגש שלו רחוקים מלהיות מעוצבים, החולק דירה עם תמר, החברה הכי טובה שלו, ורק רוצה למצוא אהבה ולחיות חיים רגילים. אבל גבע, תמר וחבריהם אינם רגילים. הם שייכים למיעוט של בעלי כישורים מיוחדים, שונים, אחרים. כולם משתמשים בשירותים שרק הם יכולים לספק, אבל אף אחד לא באמת רוצה אותם בבית הקפה שלו, בשכונה שלו, במדינה שלו. הם מנסים לא להתבלט, להוריד את הראש, להבליג, אבל כשכת של קיצונים שקוראים לעצמם "בני שמעון", מתחילה לרדוף אותם, הם כבר לא יכולים לשתוק.
גבע וחבריו מוצאים עצמם במוקד העימות, וכשהחול בשעון מתחיל לאזול, יש להם זמן קצוב לעצור את הרצח הבא ולשנות את העתיד, לנצח.
"לב המעגל" הוא רומן פאראנורמלי רב קסם, שמצליח לשלב בחן לא מצוי בין רומנטיקה אורבנית לעלילת מתח רבת תהפוכות, ולהעמיד גיבורים אנושיים מאוד ועל-אנושיים כאחד.

__________________

אז מה אני חשבתי?

"לב המעגל" הוא בראש ובראשונה פנטזיה אורבנית ישראלית משובחת, אבל הוא גם רומן להט"בי נפלא וספר מתח עוצר נשימה בעיניי.

סיפור העלילה אולי יזכיר לכם יצירות קולנועיות וטלוויזיוניות כמו "4400", "אקסמן" ו"גיבורים", כך שאם זה משהו שהתחברתם אליו - אל תפספסו את הספר הזה. 

גיבורי הסיפור הם בעלי יכולות מיוחדות שנחלקות לקבוצות לפי ארבעת היסודות – מים, אדמה, רוח ואש, ובנוסף להם קיימים רואי עתיד ועבר וגם בעלי יכולות לקרוא ולעצב רגשות. ההסבר שלי קצת פשטני וחוטא לעומק היכולות הללו בספר - תהנו הרבה יותר כשתגלו את הכול תוך כדי קריאה. הרעיון לא חדש, אבל הוא מגיע בצורה חדשנית ומקורית, וכתוב פשוט נהדר.

העלילה מתרחשת בת"א בת ימינו (השנה לא מוזכרת בספר, אך הטכנולוגיה מסגירה את התקופה), ובנוסף לפנטזיה והמתח, הסוגייה הלהט"בית נוכחת במרכז העלילה, ומגיעה בשני רבדים: הגלוי והמטאפורי.

ראשית, הגלוי: גיבור הספר הומו, וסיפור האהבה שחבוי בין העמודים הוא בינו לבין אחד הגיבורים האחרים (לא מספיילרת!). החלק הזה בעלילה פשוט מושלם, נוגע וכובש, והאהבה שלהם ממכרת. לסופרת יש יכולת לתאר תחושות, מחשבות ואפילו רגעים אינטימיים בצורה פואטית ממש, והיא אחת העמוקות והמופלאות שנתקלתי בה.

המטאפורי: בעלי היכולות בספר נתקלים בקיפוח, חשדנות, אי-שוויון בפני החוק, וגם בשנאה ורדיפה, בעיקר מצד קבוצות דתיות קיצוניות. לא פעם הם נאלצים לצעוד במצעדי מחאה. נשמע מוכר? אמנם זהו תמיד הקונפליקט המרכזי ביצירות שעוסקות בבעלי יכולות, אבל כאן, יחד עם זהותו של הגיבור, המטאפורה הגאה ברורה כשמש.

מילת ביקורת קטנה: הייתי רוצה לדעת יותר על הרקע למצב, להבין איך הגיעו הדברים בסיפור למקום אליו הגיעו. אבל, אולי זה עוד ייחשף, כי הבנתי שהסופרת עובדת על ספר המשך. יחד עם זאת, הסוף סגור וניתן לקרוא את הספר כספר יחיד. אבל אני מבטיחה לכם, שפשוט תרצו עוד.

זהו. חשפתי יותר מדי גם כך, ואני לא רוצה לקלקל לכם את ההנאה מהספר. 
חמישה כוכבים נוצצים. לא להחמיץ.
🌟🌟🌟🌟🌟

לינקים לרכישה :
https://www.kinbooks.co.il/lb-hmegl.html

ובפורמט דיגיטלי:
עברית
גטבוקס
אינדיבוק

יום שבת, 1 ביוני 2019

שמונה עשרה / ג'וליה האס

שמונה עשרה / ג'וליה האס

U ספרות שנוגעת, 2019. 295 עמ'.






הדרך לאנשהו רצופה כוונות...

אז מה היה לנו כאן?
(עשוי להכיל ספוילרים קלים ביותר ולא הרסניים מבחינת עלילה)

תיכוניסטית בת 18 שנאלצת לחזור על יחידות לימוד (יש לציין שממש לא בצדק), צריכה לקחת שיעורים באחד-על-אחת (מה שהופך להיות תרתי משמע).
ומורה פרטי אחד, שיש לו המון כוונות... טובות. רוב הזמן.

שיטות הלימוד שלו הן בהחלט... מממ... יוצאות דופן. ואת ההמשך אתם בטח יכולים לנחש.

אל תתנו למשפט "מבוסס על סיפור אמיתי" לבלבל אתכם, כי מערכת היחסים העיקרית שמתרחשת בספר היא בדיוק אחד הדברים שלא אירעו במציאות.

אבל זה ממש לא הפריע לי.

מה כן הפריע לי?
הבטיחו לי טאבו, ואני לא יודעת אם לזה הכוונה, אבל סעיף ניצול יחסי מרות בחוקי ההטרדה המינית בהחלט עשה "הקש בדלת" בראש שלי, יותר מפעם אחת. הבחור הגזים מבחינתי ועבר את גבול הטעם הטוב לא פעם ולא פעמיים, ולא אכפת לי כמה אורגזמות זה גרם לגיבורה. הרגשתי שהוא חוצה גבולות באופן מכוער, ורומס אותה ואת הכבוד העצמי שלה וזה עלה לי על העצבים.

הסופרת כתבה לו סיפור רקע שיצדיק את נושא יחסי המרות, אבל הסיבה שבאמת ריככה אותי התגלתה רק בסוף, מה שגרם ל(ב)רוגז שלי ללוות אותי לאורך רובו ככולו של הספר. בנוסף, אולי הרקע הצדיק חלק מהדברים, אבל לא את הדריסה והרמיסה בשום צורה, ובכל מקרה זה לא הקל עליי לחבב את הגיבורה שמסכימה לדברים הזויים באמת.

אחרי שאמרתי את זה, אפשר גם לומר ש...  בסה"כ נהניתי מהספרהוא לא ריסק לי את הלב ולא סחט ממני דמעות בשום שלב, אבל הוא היה נעים, קולח וכייפי.

הכתיבה זורמת, הדמויות אנושיות, ויש כאן ארוטיקה שאיננה רק לשם הארוטיקה והיא מגוונת ומופיעה במינון טוב. בהחלט יש סיפור עלילה, עם לפחות טוויסט אחד מפתיע בסוף, ובסה"כ אנחנו מקבלים כאן סיפור אהבה משמח שבא לדמויות בזמן ועושה להן - ולקורא - טוב על הלב.


שורה תחתונה: לא עף לי הסכך, אבל כן נותנת לו לייק👍




יום שני, 15 באוקטובר 2018

Second Debt \ Pepper Winters (סדרת החובות #3: החוב השני)

Second Debt \ Pepper Winters


יצא לאור בתרגום לעברית:

החוב השני / פפר וינטרס

U ספרות שנוגעת, 2018. 313 עמ'.




את הספר סיימתי בשלוש וחצי לפנות בוקר, ויום למחרת אני עדיין בשלבי התאוששות...
מה לכל הרוחות קראתי עכשיו?!
איך יכול ספר למחוץ לי את הלב, ואז להעביר אותי באוטוסטרדת רגשות, ואז לאחות לי את הלב ביסודיות, רק כדי לרסק אותו מחדש?
אני לא מאמינה שאני מוציאה תחת ידיי את המשפט הבא, אבל אין לי ברירה: פפר וינטרס, מה עשית לי??

בואו נחזור רגע להתחלה.
הספר הראשון בסדרה היה לא רע בעיניי, אבל הרגשתי שסיפור העלילה מתבסס על שטות מוחלטת. חוב בן מאות שנים שיש לו תוקף חוקי היום? ברצינות? באיזה ג׳ונגל אנחנו חיים?

תחושת ה"אני קוראת בולשיט" החמירה בספר השני, שם המשיך בסיס העלילה להיות מופרך, ונוספו עליו חפירות אינסופיות (וחוזרות על עצמן באופן מתיש ומייגע) של הדמויות הראשיות על רגשותיהן ומחשבותיהן. זה כל כך חזר על עצמו שיכולתי לדקלם את זה בעל פה. אני מדברת על לפחות 100 עמודים מיותרים של אכילת ראש קשה...
אז נטשתי את הסדרה.

אבל הסקרנות גברה עליי. הייתי חייבת לדעת איך זה מתפתח ומה קורה, והאם, ורק אולי, יש הגיון בכל זה. כי מניסיוני עם פפר וינטרס, בזה בדיוק היא הכי חזקה - היא גורמת לקורא להרים גבה ולא להבין, היא יוצרת אצלו תחושה של "איך זה ייתכן", אבל בסוף הכל מתבהר, והקורא לא יודע מאיפה זה נחת עליו. 
היא אמנית ההפתעות והעלילות הפתלתלות.

אז החלטתי לסמוך עליה, וחזרתי לסדרה, לספר השלישי שמתחיל בדיוק בנקודה שבה נגמר הספר השני.

קצת אחרי שהתחלתי את הספר הזה, הייתי שבויה. אני לא יודעת להגיד בדיוק איך, למה ומתי, אבל הכתיבה הסוחפת שלה משכה אותי פנימה במערבולת מטורפת של רגשות מכל הקצוות. זעם, שנאה, התרגשות, ציפייה, פחד, חמלה, אהבה, הערצה, ייאוש ותקווה... ועוד. לא הצלחתי להפסיק לקרוא. עזבתי כל ספר אחר ושקעתי בסיפורם של ג׳תרו וניילה, שהפעם חפרו פחות וחשפו יותר, גם זה מול זו וגם בפניי.
הלב שלי נסק איתם לגבהים, צלל למצולות (תרתי משמע, ומי שיקרא יבין), החסיר פעימות, נשבר והתאחה ונמחץ מחדש.

הסצנות הלוהטות בספר בוערות יותר מאש הגיהינום. באנגלית פשוט אומרים: SEXY AS HELL!! הכינו את המגבונים...😉 וגם, יש סצנות בודדות בלבד מסוג זה, במינון סופר מדוייק וממש לא מהוות את מוקד העלילה. HOT! 

אני לא יכולה לחשוף שום דבר מהעלילה מבלי לספיילר. אגיד רק שהמון דברים מתחילים להתבהר, ושמגלים שהעולם שווינטרס יצרה כלל אינו משולל הגיון כפי שנדמה בתחילה.

ואחרי כל זה, צצות גם שאלות נוספות, שהופכות את הסיפור לעוצר נשימה, ואין לי ספק שנקבל את כל התשובות בהמשך.

פפר וינטרס - את משחקת לי בראש, את משחקת לי בלב. היית ונשארת מלכת האופל שלי.

בקיצור, אם לא הבנתם, אני ממליצה. באופן אישי אני אוהבת לקרוא בשפת המקור, אבל למי שמרגישה שהיא עלולה לשבור שיניים, ניתן להשיג את הספר בתרגום לעברית, בהוצאת U ספרות שנוגעת, 2018.

חמישה כוכבים בוערים ורטובים בגודרידס.