יום שלישי, 11 באוגוסט 2020

כל לב הוא דלת / שונן מגווייר

 

כל לב הוא דלת / שונן מגווייר

נובה, 2018. 147 ע.


        צילום: חנה קפויה




"כל לב הוא דלת" הגיע לספרייה שלנו, והכריכה שלו כבשה אותי מייד. משהו בפשטות ובשילוב הצבעים פשוט עושה חשק לקרוא.

בראשית הדרך, מאוד התאכזבתי ממנו וממש לא אהבתי אותו. והיו לי הרבה סיבות טובות – כספר פנטזיה, הוא עובר כאנמי מאוד, חיוור, ילדותי, שטוח ולא מפותח. לא נקשרתי לדמויות, שהיו מאוד שטוחות, וכפי שקראתי באחת הביקורות על הספר – זה כאילו סימנו "וי" על טיפוסים מסויימים – האסייתי/ת, האסקסואל/ית, הטרנסג'נדר וכיו"ב.
 
חוץ מזה, מאוד אהבתי את הרעיון של הספר, אבל די ציפיתי לפגוש שם דמויות מוכרות, כמו דורותי או אליסה או הילדים מנרניה. אני חושבת שזה היה גורם לספר למשוך יותר קוראים.
 
אין כל הסבר בספר לחלק מהמונחים ששייכים לעולמות אליהם הילדים הלכו. ונעשה שימוש תדיר ותכוף במונחים הללו, כך שזה ממש ממש מצק ופוגע בחוויית הקריאה.
 
ואחרי שאמרתי את כל זה, ממש לקראת סוף הספר, הבנתי סוף סוף, שהדרך הטובה ביותר לקרוא אותו היא לא כפנטזיה רגילה נטו, אלא כאלגוריה. ופתאום – הספר הפך לנפלא. כל דמות כזו שנודדת בין עולמות מייצגת משהו – ולפתע הן הפכו מקליפה ריקה למטאפורה יפהפיה. שם הספר קיבל פתאום משמעות – הדלתות אינן באמת דלתות במובן הפשטני של המילה, אלא משאלות לב, השקפות שונות ונטיות אינדיבידואליות.
 
ברגע שתקראו את הספר באופן ההסתכלות הזה, הכול – הכול! – ייראה לכם אחרת; עמוק יותר, מלא משמעות.
 
לכן, לדעתי, לא ממש מדובר בספר פנטזיה. זהו ספר על מתבגרים לא שגרתיים ולא רגילים, שרוצים שיקבלו אותם ו/או את הבחירות שלהם – כמו שהם. צעירים שמחפשים את מקומם בעולם, ורוצים להישאר נאמנים לעצמם ולא למה שאחרים מצפים מהם. הנושא הזה שב ועולה לאורך הספר, במישרין או בעקיפין, או באופן מטאפורי. כך או כך, ניכר שלמחברת היה מסר להעביר, ולא ניתן לפספס את זה.
 
ולפיכך, אני ממליצה על הספר הזה לא לחובבי פנטזיה, אלא לאנשים שיכולים באמת להעריך מטאפורות טובות שיש להן מסרים חברתיים ופילוסופיים.
כמשל/אלגוריה – מדובר בספר מקסים.


התקציר מגב הספר:
מה קורה למי שיוצאים לארצות הדמיון, אחרי שהם חוזרים לעולם שלנו והדלת לעולם ההוא נסגרה בפניהם?
אם יש להם מזל, הם מגיעים לבית אלינור וסט לילדים אבודים, המקום שבו כולם עברו חוויות מופלאות, שמחות או קודרות, וחזרו שונים מכפי שהיו. ושבו כולם מחפשים דרך לחזור.

גם ננסי מחפשת דרך לחזור, לעולם המתים השקט והדומם בו שהתה שנים מספר. אבל זמן לא רב לאחר שהיא מגיעה לפנימיה, טרגדיה מכה, ועכשיו היא וכמה מחבריה החדשים צריכים לפתור תעלומת רצח, אחרת ייגזר גורלו של המקום היחיד בעולמנו שבו מצאו בית.

"כל לב הוא דלת" זכה בפרס הוגו, פרס נביולה ופרס לוקוס לנובלה הטובה של 2016. הוא זכה גם בפרס אלקס של איגוד הספרנים האמריקאי.

יום שבת, 6 ביוני 2020

הוא / סרינה בואן, אל קנדי


הוא / סרינה בואן, אל קנדי

ספר לכל, 2020. 280 עמ'.




התקציר מגב הספר:
הם לא משחקים באותה קבוצה. או שכן?
ג'יימי קנינג מעולם לא הצליח להבין למה הוא איבד את חברו הקרוב ביותר. לפני ארבע שנים, שותפו לחדר המקועקע, השנון ושובר-החוקים ניתק אותו מחייו ללא כל הסבר.
אז מה אם הדברים הפכו למעט מוזרים בלילה האחרון שלהם יחד במחנה האימונים כשהיו בני שמונה–עשרה? זו הייתה קצת טיפשות תחת שכרות. אף אחד לא מת.
הדבר שראיין וסלי הכי מתחרט עליו, הוא שידול חברו הסטרייט להתערבות שגרמה להם לחצות את גבולות מערכת היחסים ביניהם. עכשיו, כשקבוצות הקולג' שלהם נאלצות להיפגש באליפות הארצית, הוא מקבל סוף–סוף הזדמנות להתנצל. אבל רק מבט אחד במושא האהבה ארוכת השנים שלו - זה כל מה שצריך כדי שההשתוקקות שלו תהפוך חזקה וכואבת מאי פעם.
כשראיין מקבל משרת מאמן לצד ג'יימי למשך קיץ חם נוסף במחנה, ג'יימי מגלה כמה דברים על חברו הוותיק... ומגלה עוד דבר גדול על עצמו. ג'יימי חיכה זמן רב כדי לקבל תשובות, אבל נשאר עם עוד שאלות.
האם לילה אחד של סקס יכול להרוס חברות? אם לא, מה לגבי שישה שבועות של סקס?
אזהרה: ספר זה מכיל תכנים מיניים, חתיכים על מחליקיים, שחייה בעירום, תעלולים במכונית, והוכחה שלצאת מהארון בפני המשפחה שלך במדיה החברתית יכול להיות צעד מסוכן.
__________________________________

"הוא" הוא אחד הספרים הגאים הראשונים שתורגמו לעברית, לפחות בז'אנר הרומן הארוטי, וזו כבר סיבה טובה לקרוא אותו. אז כחובבת ספרות גאה מיהרתי להניח עליו את ידיי החמדניות ברגע שהגיע לרשתות. זה קרה כמעט שבועיים לפני שהקורונה אילצה את כל הקניון להיסגר. טוב שהספקתי.

מדובר, קודם כל, בספר MM (Man+Man) קליל, סקסי וכייפי, שיש בו גם לא מעט הומור והמון סצנות לוהטות. הסיפור הוא כזה שרואים לא פעם בז'אנר הארוטי הכללי – חברים-טובים-לנאהבים, ותת-ז'אנר להט"בי שמכונה Gay-for-you. לז'אנר זה משתייכים הספרים שבהם אחת הדמויות מבינה שהיא להט"בית רק בזכות הדמות שבה היא מתאהבת.

מה פחות אהבתי?
הפשטנות/סתמיות. לעומת ספרי MM אחרים שקראתי, כאן היה יותר מדי פוקוס על טכניקה, ופחות על רגשות. היה ניסיון לגעת גם ברגש ובדילמה שהגיבורים חווים, אבל, לא מספיק. וזה בלט בעיקר בסצנות הלוהטות. סצנה כזו אמורה להיות בעיניי פחות תיאור טכני של פעולות, ויותר של איך הגיבורים מרגישים כשזה קורה, מנטלית ורגשית. אחרת זה פורנו נטול משמעות, ואת זה יש לי אונליין אם ארצה, תודה רבה.
ואם בטכניקה עסקינן, גם לתאר צריך לדעת. המילה פרוסטטה חזרה כ"כ הרבה פעמים בספר, שהרגשתי שאני קוראת מסמך רפואי. צר לי, "עיסיתי לו את הפרוסטטה" זה תיאור לא מגניב, לא סקסי ולא מעניין! גם המילה "ערמונית" (לא ברור למה זה לא תורגם) לא הייתה משפרת את זה.
באופן כללי, הייתה לי תחושה של עודף סצנות סקס. מינון זה דבר חשוב.

מה אהבתי?
מעבר לדברים שכבר ציינתי, יש דבר בולט אחד: הגיבור שמבין שהוא נמשך גם לגברים, לא מתכחש לעברו עם נשים. לא פעם קיימת בספרות (ובמדיה בכלל) מחיקה ביסקסואלית; כאשר הגיבור/ה נמשך לבן/בת מינו/ה, הוא/היא מצהיר/ה שהוא הומו/לסבית, כאילו האפשרות הבי/פאנסקסואלית לא קיימת כלל. כאן הגיבור טוען בפשטות: אני ביסקסואל (בספר זה תורגם "דו-מיני", אבל המונח הזה שנוי כיום במחלוקת בתוך הקהילה הלהט"בית😉 שהרי לא גילינו שהוא אנדרוגינוס, אלא שהוא נמשך לשני המינים...). הופתעתי מאוד לטובה.

שורה תחתונה: לא עמוק, לא שייקספיר, די טראשי. אבל חמוד עד מאוד. ארבעה מתוך חמישה כוכבים.

לרכישה דיגיטלית:


קיים גם ב"צומת ספרים"

יום ראשון, 31 במאי 2020

סיימון מוצא את דרכו / בקי אלברטלי

סיימון מוצא את דרכו / בקי אלברטלי
מטר, 2016. 277 עמ'.


צילום: חנה קפויה



תקציר מגב הספר: סיימון ספיר, בן שש-עשרה והומו-די-בארון, מעדיף להשאיר את הדרמה למחזמר של חוג התיאטרון בבית הספר. אבל כאשר מייל מפליל נופל לידיים הלא-נכונות, מתעוררת סכנה שהסוד שלו ייחשף לעיני כול.

עכשיו סיימון נופל קורבן לסחיטה: אם לא יעזור לליצן הכיתה מרטין להתחבב על ידידתו, זהותו המינית תיוודע לכולם. וגרוע מכך - גם פרטיותו של בְּלוּ, שם העט של הנער שהוא מתכתב איתו, תיפגע.

כשמצד אחד שינויים שמטלטלים חברויות ותיקות ומצד שני התכתבות אלקטרונית עם בלו שנעשית פלרטטנית יותר מיום ליום, כיתה י"א הופכת פתאום למסובכת מאוד.

סיימון שונא השינויים צריך למצוא דרך לצאת אל העולם האמיתי בכוחות עצמו לפני שמישהו יוציא אותו לשם בכוח – והוא צריך לעשות זאת בלי להרחיק מעצמו את חבריו, בלי לסכן את עצמו ובלי לפספס את ההזדמנות לאושר עם הבחור הכי מתעתע והכי מקסים שהוא לא פגש מימיו.
_______________

במילה אחת: אהבתי! 
"סיימון מוצא את דרכו" הוא ספר לנוער בוגר (Young adult), שגם מבוגרים יכולים לקרוא אותו וליהנות ממנו. מה ליהנות? להתמוגג, תוך כדי חיוכים בלתי פוסקים כמעט. 

קראתי אותו פעמיים, כי פעם אחת פשוט לא הספיקה לי. אז מה אם גיבור הספר שביעיסט, ואני כבר מזמן שכחתי איך נראה ביה"ס התיכון? יש ספרים לנוער שהם פשוט ממתקים כייפיים, וזה בהחלט אחד מהם. כנראה שאני לא היחידה שהרגישה כך, כי הספר הפך גם לסרט בשנת 2018.

לסיימון, גיק לא טיפוסי שמכור ל"הארי פוטר" (דבר שהקנה לו פינה חמה אפילו יותר אצלי בלב) יש חברים נהדרים וייחודיים ומשפחה משעשעת ומיוחדת במינה. יום אחד, הוא מגיב לפוסט ברשת חברתית מקומית, ומתחיל להתכתב עם נער בן גילו, העונה לכינוי "בלו". שניהם לומדים באותו תיכון, אך אין להם מושג זה על זהותו האמיתית של זה. מבלי להיפגש, נרקם ביניהם קשר הולך ומעמיק, שמשפיע על החיים של שניהם הרבה מעבר למה שציפו. האם הם יבחרו לצאת מאחורי המסך והמקלדת? את זה תצטרכו לגלות לבד.

מעבר לסיפור העלילה המוצלח, אני פשוט אוהבת ספרים שבעלילה שלהם משולבות התכתבויות: במיילים, סמסים, צ'טים, ואפילו מכתבים, מה שתרצו. זה קולח, זה עכשווי, זה מכתיב קצב, וזה הופך את הקורא לשותף למחשבותיו של הגיבור. וכאן המחברת עשתה את זה פשוט מושלם.

אין לי הרבה מה להוסיף, כי כל מילה נוספת מיותרת. הספר הוא ספר חובה בעיניי; הוא כתוב נהדר, סוחף ומענג, והוא גדוש הומור ושנון (לא פעם מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם). לא תוכלו שלא להתאהב בסיימון ואפילו במשפחה ובחברים שלו, וכמובן - ב"בלו".

חמישה כוכבים מנצנצים ומאוהבים.
💖💖💖💖💖


טריילר לסרט

לינקים לרכישה: 
עברית
אינדיבוק
גטבוקס

לב המעגל / קרן לנדסמן

לב המעגל / קרן לנדסמן
כנרת זמורה דביר 2018. 368 עמ'.


התקציר מגב הספר:
מסוכן לעמוד בלב המעגל - כך מגלה גבע כץ, מעצב רגשי שחיי הרגש שלו רחוקים מלהיות מעוצבים, החולק דירה עם תמר, החברה הכי טובה שלו, ורק רוצה למצוא אהבה ולחיות חיים רגילים. אבל גבע, תמר וחבריהם אינם רגילים. הם שייכים למיעוט של בעלי כישורים מיוחדים, שונים, אחרים. כולם משתמשים בשירותים שרק הם יכולים לספק, אבל אף אחד לא באמת רוצה אותם בבית הקפה שלו, בשכונה שלו, במדינה שלו. הם מנסים לא להתבלט, להוריד את הראש, להבליג, אבל כשכת של קיצונים שקוראים לעצמם "בני שמעון", מתחילה לרדוף אותם, הם כבר לא יכולים לשתוק.
גבע וחבריו מוצאים עצמם במוקד העימות, וכשהחול בשעון מתחיל לאזול, יש להם זמן קצוב לעצור את הרצח הבא ולשנות את העתיד, לנצח.
"לב המעגל" הוא רומן פאראנורמלי רב קסם, שמצליח לשלב בחן לא מצוי בין רומנטיקה אורבנית לעלילת מתח רבת תהפוכות, ולהעמיד גיבורים אנושיים מאוד ועל-אנושיים כאחד.

__________________

אז מה אני חשבתי?

"לב המעגל" הוא בראש ובראשונה פנטזיה אורבנית ישראלית משובחת, אבל הוא גם רומן להט"בי נפלא וספר מתח עוצר נשימה בעיניי.

סיפור העלילה אולי יזכיר לכם יצירות קולנועיות וטלוויזיוניות כמו "4400", "אקסמן" ו"גיבורים", כך שאם זה משהו שהתחברתם אליו - אל תפספסו את הספר הזה. 

גיבורי הסיפור הם בעלי יכולות מיוחדות שנחלקות לקבוצות לפי ארבעת היסודות – מים, אדמה, רוח ואש, ובנוסף להם קיימים רואי עתיד ועבר וגם בעלי יכולות לקרוא ולעצב רגשות. ההסבר שלי קצת פשטני וחוטא לעומק היכולות הללו בספר - תהנו הרבה יותר כשתגלו את הכול תוך כדי קריאה. הרעיון לא חדש, אבל הוא מגיע בצורה חדשנית ומקורית, וכתוב פשוט נהדר.

העלילה מתרחשת בת"א בת ימינו (השנה לא מוזכרת בספר, אך הטכנולוגיה מסגירה את התקופה), ובנוסף לפנטזיה והמתח, הסוגייה הלהט"בית נוכחת במרכז העלילה, ומגיעה בשני רבדים: הגלוי והמטאפורי.

ראשית, הגלוי: גיבור הספר הומו, וסיפור האהבה שחבוי בין העמודים הוא בינו לבין אחד הגיבורים האחרים (לא מספיילרת!). החלק הזה בעלילה פשוט מושלם, נוגע וכובש, והאהבה שלהם ממכרת. לסופרת יש יכולת לתאר תחושות, מחשבות ואפילו רגעים אינטימיים בצורה פואטית ממש, והיא אחת העמוקות והמופלאות שנתקלתי בה.

המטאפורי: בעלי היכולות בספר נתקלים בקיפוח, חשדנות, אי-שוויון בפני החוק, וגם בשנאה ורדיפה, בעיקר מצד קבוצות דתיות קיצוניות. לא פעם הם נאלצים לצעוד במצעדי מחאה. נשמע מוכר? אמנם זהו תמיד הקונפליקט המרכזי ביצירות שעוסקות בבעלי יכולות, אבל כאן, יחד עם זהותו של הגיבור, המטאפורה הגאה ברורה כשמש.

מילת ביקורת קטנה: הייתי רוצה לדעת יותר על הרקע למצב, להבין איך הגיעו הדברים בסיפור למקום אליו הגיעו. אבל, אולי זה עוד ייחשף, כי הבנתי שהסופרת עובדת על ספר המשך. יחד עם זאת, הסוף סגור וניתן לקרוא את הספר כספר יחיד. אבל אני מבטיחה לכם, שפשוט תרצו עוד.

זהו. חשפתי יותר מדי גם כך, ואני לא רוצה לקלקל לכם את ההנאה מהספר. 
חמישה כוכבים נוצצים. לא להחמיץ.
🌟🌟🌟🌟🌟

לינקים לרכישה :
https://www.kinbooks.co.il/lb-hmegl.html

ובפורמט דיגיטלי:
עברית
גטבוקס
אינדיבוק

יום שבת, 1 ביוני 2019

שמונה עשרה / ג'וליה האס

שמונה עשרה / ג'וליה האס

U ספרות שנוגעת, 2019. 295 עמ'.






הדרך לאנשהו רצופה כוונות...

אז מה היה לנו כאן?
(עשוי להכיל ספוילרים קלים ביותר ולא הרסניים מבחינת עלילה)

תיכוניסטית בת 18 שנאלצת לחזור על יחידות לימוד (יש לציין שממש לא בצדק), צריכה לקחת שיעורים באחד-על-אחת (מה שהופך להיות תרתי משמע).
ומורה פרטי אחד, שיש לו המון כוונות... טובות. רוב הזמן.

שיטות הלימוד שלו הן בהחלט... מממ... יוצאות דופן. ואת ההמשך אתם בטח יכולים לנחש.

אל תתנו למשפט "מבוסס על סיפור אמיתי" לבלבל אתכם, כי מערכת היחסים העיקרית שמתרחשת בספר היא בדיוק אחד הדברים שלא אירעו במציאות.

אבל זה ממש לא הפריע לי.

מה כן הפריע לי?
הבטיחו לי טאבו, ואני לא יודעת אם לזה הכוונה, אבל סעיף ניצול יחסי מרות בחוקי ההטרדה המינית בהחלט עשה "הקש בדלת" בראש שלי, יותר מפעם אחת. הבחור הגזים מבחינתי ועבר את גבול הטעם הטוב לא פעם ולא פעמיים, ולא אכפת לי כמה אורגזמות זה גרם לגיבורה. הרגשתי שהוא חוצה גבולות באופן מכוער, ורומס אותה ואת הכבוד העצמי שלה וזה עלה לי על העצבים.

הסופרת כתבה לו סיפור רקע שיצדיק את נושא יחסי המרות, אבל הסיבה שבאמת ריככה אותי התגלתה רק בסוף, מה שגרם ל(ב)רוגז שלי ללוות אותי לאורך רובו ככולו של הספר. בנוסף, אולי הרקע הצדיק חלק מהדברים, אבל לא את הדריסה והרמיסה בשום צורה, ובכל מקרה זה לא הקל עליי לחבב את הגיבורה שמסכימה לדברים הזויים באמת.

אחרי שאמרתי את זה, אפשר גם לומר ש...  בסה"כ נהניתי מהספרהוא לא ריסק לי את הלב ולא סחט ממני דמעות בשום שלב, אבל הוא היה נעים, קולח וכייפי.

הכתיבה זורמת, הדמויות אנושיות, ויש כאן ארוטיקה שאיננה רק לשם הארוטיקה והיא מגוונת ומופיעה במינון טוב. בהחלט יש סיפור עלילה, עם לפחות טוויסט אחד מפתיע בסוף, ובסה"כ אנחנו מקבלים כאן סיפור אהבה משמח שבא לדמויות בזמן ועושה להן - ולקורא - טוב על הלב.


שורה תחתונה: לא עף לי הסכך, אבל כן נותנת לו לייק👍




יום שני, 15 באוקטובר 2018

Second Debt \ Pepper Winters (סדרת החובות #3: החוב השני)

Second Debt \ Pepper Winters


יצא לאור בתרגום לעברית:

החוב השני / פפר וינטרס

U ספרות שנוגעת, 2018. 313 עמ'.




את הספר סיימתי בשלוש וחצי לפנות בוקר, ויום למחרת אני עדיין בשלבי התאוששות...
מה לכל הרוחות קראתי עכשיו?!
איך יכול ספר למחוץ לי את הלב, ואז להעביר אותי באוטוסטרדת רגשות, ואז לאחות לי את הלב ביסודיות, רק כדי לרסק אותו מחדש?
אני לא מאמינה שאני מוציאה תחת ידיי את המשפט הבא, אבל אין לי ברירה: פפר וינטרס, מה עשית לי??

בואו נחזור רגע להתחלה.
הספר הראשון בסדרה היה לא רע בעיניי, אבל הרגשתי שסיפור העלילה מתבסס על שטות מוחלטת. חוב בן מאות שנים שיש לו תוקף חוקי היום? ברצינות? באיזה ג׳ונגל אנחנו חיים?

תחושת ה"אני קוראת בולשיט" החמירה בספר השני, שם המשיך בסיס העלילה להיות מופרך, ונוספו עליו חפירות אינסופיות (וחוזרות על עצמן באופן מתיש ומייגע) של הדמויות הראשיות על רגשותיהן ומחשבותיהן. זה כל כך חזר על עצמו שיכולתי לדקלם את זה בעל פה. אני מדברת על לפחות 100 עמודים מיותרים של אכילת ראש קשה...
אז נטשתי את הסדרה.

אבל הסקרנות גברה עליי. הייתי חייבת לדעת איך זה מתפתח ומה קורה, והאם, ורק אולי, יש הגיון בכל זה. כי מניסיוני עם פפר וינטרס, בזה בדיוק היא הכי חזקה - היא גורמת לקורא להרים גבה ולא להבין, היא יוצרת אצלו תחושה של "איך זה ייתכן", אבל בסוף הכל מתבהר, והקורא לא יודע מאיפה זה נחת עליו. 
היא אמנית ההפתעות והעלילות הפתלתלות.

אז החלטתי לסמוך עליה, וחזרתי לסדרה, לספר השלישי שמתחיל בדיוק בנקודה שבה נגמר הספר השני.

קצת אחרי שהתחלתי את הספר הזה, הייתי שבויה. אני לא יודעת להגיד בדיוק איך, למה ומתי, אבל הכתיבה הסוחפת שלה משכה אותי פנימה במערבולת מטורפת של רגשות מכל הקצוות. זעם, שנאה, התרגשות, ציפייה, פחד, חמלה, אהבה, הערצה, ייאוש ותקווה... ועוד. לא הצלחתי להפסיק לקרוא. עזבתי כל ספר אחר ושקעתי בסיפורם של ג׳תרו וניילה, שהפעם חפרו פחות וחשפו יותר, גם זה מול זו וגם בפניי.
הלב שלי נסק איתם לגבהים, צלל למצולות (תרתי משמע, ומי שיקרא יבין), החסיר פעימות, נשבר והתאחה ונמחץ מחדש.

הסצנות הלוהטות בספר בוערות יותר מאש הגיהינום. באנגלית פשוט אומרים: SEXY AS HELL!! הכינו את המגבונים...😉 וגם, יש סצנות בודדות בלבד מסוג זה, במינון סופר מדוייק וממש לא מהוות את מוקד העלילה. HOT! 

אני לא יכולה לחשוף שום דבר מהעלילה מבלי לספיילר. אגיד רק שהמון דברים מתחילים להתבהר, ושמגלים שהעולם שווינטרס יצרה כלל אינו משולל הגיון כפי שנדמה בתחילה.

ואחרי כל זה, צצות גם שאלות נוספות, שהופכות את הסיפור לעוצר נשימה, ואין לי ספק שנקבל את כל התשובות בהמשך.

פפר וינטרס - את משחקת לי בראש, את משחקת לי בלב. היית ונשארת מלכת האופל שלי.

בקיצור, אם לא הבנתם, אני ממליצה. באופן אישי אני אוהבת לקרוא בשפת המקור, אבל למי שמרגישה שהיא עלולה לשבור שיניים, ניתן להשיג את הספר בתרגום לעברית, בהוצאת U ספרות שנוגעת, 2018.

חמישה כוכבים בוערים ורטובים בגודרידס.

יום רביעי, 3 באוקטובר 2018

שבעה בנים / לילי סיינט ג'רמיין

שבעה בנים / לילי סיינט ג'רמיין

U ספרות שנוגעת, 2018



הפעם יצא לי קצר וקולע על ספר אחד קצר וצולע...

בדרך חזרה מתחנת הרכבת הביתה, לא הייתה לי אפשרות לקרוא ספר מודפס באוטובוס, כי היה חשוך מדי.
אז חיפשתי משהו דיגיטלי קצרצר לנסיעה לא ארוכה, והלכתי על הספרון "שבעה בנים", שחיכה לי באפליקציה רק כי מתישהו חילקו אותו בחינם.

סיימתי ממש היום (אחרי החגים) והתגובה העיקרית שלי היא:
מה זה העולב הזה?
לא, ברצינות, למה שמעתי על זה כ"כ הרבה עוד לפני שזה תורגם?
מה זה החירטוט הלא אמין והמטופש הזה?

יש שישמעו מתוך השורות כמה התעצבנתי וישאלו את עצמם למה.
ההסבר פשוט:
אין שום הגיון בדרכי הפעולה של הגיבורה הראשית, הרגשות שלה מועברים אלינו בדיווח יבש כמו מברק, ולא מצליחים לגעת בקורא בכלל, והדמויות שטוחות להחריד וברובן הן סוג של קריקטורה של הרוע המושלם כמו שבד"כ ילדה קטנה מדמיינת אותו.

הסצנות ה"לוהטות" דלוחות ועלובות, ומזכירות במקרה הטוב פורנו פשטני שנועד לגרום לצופה סיפוק מהיר, זול וחסר עומק ותוכן. 
אם ארצה בזה, פשוט אכנס לאיזה אתר XXX.TUBE וזהו, תודה רבה.

וסוף הספר? לא אספיילר לכם, אבל נו, טוב, הוא כ"כ מופלץ ומופרך שזה פשוט מגוחך.

סיכום כללי: בעעע.

מה כן טוב בספר? שהוא נגמר מהר!

אה, כן. כל מי שלא אהבה את הספר קיבלה הצעות להמשיך לקרוא את הסדרה.
ואני אומרת: בסדר גמור. אמשיך לספר הבא... בפעם הבאה שיבוא לי לצפות בפורנו טראש ולא יהיה לי וואי פיי.

כוכב אחד בגודרידס. 
אכזבה אחת גדולה.


יום שישי, 24 באוגוסט 2018

הורנס: נקמה דוט קום / אילנית עדני

הורנס: נקמה דוט קום / אילנית עדני 

מאי 2018, 361 עמ'.





אוקיי. וואו. מאיפה להתחיל?
בערב שבו סיימתי את הספר חוויתי משבר פרידה מהדמויות ולא התחשק לי להתחיל ספר אחר עדיין. זה הרגע הזה, שבו את רוצה להתענג על הספר שקראת עד סוף היום, ולחכות עם הספר הבא. מחר יום חדש.

זה לא קורה לי הרבה, אבל "הורנס" הוא בפירוש אחד הספרים שהכי נהניתי לקרוא בזמן האחרון.

אז מה היה לנו בעצם? האקר והאקרית שכל אחד מהם רב אמן בתחומו - נפגשים. הוא עבריין רשת וסוג של רובין הוד מודרני, היא נציגת החוק בדמותה של סוכנת בולשת. ברור לכם לאן זה הולך, נכון? ברור גם, שקל זה לא הולך להיות.

"כשזרועותיו עטפו את גופי, מצאתי את עצמי תוהה למה נתתי לעצמי להיכנס למקומות שהיציאה מהם תהיה קשה. אולי אפילו קטלנית."

אבל חוץ מהמשיכה הבלתי נמנעת בין גיבורי הסיפור, יש בסיפור העלילה עוד כ"כ הרבה - מתח, נקמה, סימני שאלה, מאבקים - והכל במקומות שנוגעים בכל אחד ואחת מאיתנו; בסוגיות כמו משפחה, הקרבה, עוול אישי ועוול ציבורי, חרדה ליקר לך מכל... אי אפשר שלא לצלול ולהתחבר רגשית לנפשות הפועלות.

סימני שאלה רבים צצים מהר מאוד בתחילת הסיפור. מה מניע את הגיבורים? מה בעצם קרה להם? מה הם מנסים להשיג? אך הסופרת נהגה כאן באחד הטריקים הכי חכמים שסופר יכול להפעיל - היא מטפטפת לנו את הפרטים לאט לאט, יוצרת מתח וסקרנות, וגורמת לנו להישאב לסיפור ולא לרצות להתנתק ממנו עד שנגלה ונבין הכל. וזה עובד! קשה מאוד להניח את הספר הזה מהיד, וגם אם נדמה היה לי שאני מנחשת מה הולך לקרות, עדיין חיכו לי כמה הפתעות מעבר לסיבוב.

יש לציין, שבמקרים רבים, כשסופר ישראלי ממקם את העלילה שלו בחו"ל, הסיפור סובל מפאקים באמינות. כאן זה בנוי כ"כ טוב והפרטים כה ברורים ואמינים, ששכחתי שמדובר ביוצרת מקומית!
עושה רושם שיש כאן או שימוש בידע אישי או במחקר, הן בהיבט הגיאוגרפי והם בהיבטים הטכניים של העלילה.

שמות שמות
מאז aג׳יי.קיי. רולינג הגיחה לעולמי, אני לא מדלגת לעולם על שמות של דמויות ומקומות. אני לא יכולה לגלות כאן יותר מדי כדי לא לספיילר, אבל תהיתי בעיקר לגבי שני דברים שאוכל לציין בלי לחשוף עלילה:

  • האם שמה של הגיבורה, נורה, הוא מחווה לסופרת הרומנטיקה נורה רוברטס?


  • ומעל לכל... מכיוון שיש בספר ארוטיקה (במידה מדוייקת כבר אמרתי?) - האם השם "הורנס" הוא לא רק במובן של "קרניים" אלא מרמז לנו כאן למילה Horny?רק אומרת. ושורקת בתמימות... 

      אהבתי.

לסיכום, בעיניי יש בספר הזה את כל מה שהרופא רשם לאנשים שחולים על ספרים טובים - עלילה מקורית ומרתקת, כתיבה טובה, מתח מתובל ברומנטיקה, רומנטיקה מתובלת במתח, דמויות מלאות ועגולות עם סיפור חיים מרתק, דיאלוגים נהדרים, דרמה, טוויסטים בעלילה, וגם סקס-אפיל וארוטיקה במידה מדוייקת.

התקשיתי להניח אותו מהיד, ועכשיו אחרי שקראתי בדיגיטל, בא לי שיהיה לי עותק משלי לקרוא שוב.

חמישה כוכבים ממני בגודרידס. רוצו לקרוא.



יום רביעי, 4 ביולי 2018

טוי-בוי / גל ברקן

טוי-בוי / גל ברקן

הוצאה עצמית, 2018. 356 עמ'.





גילוי נאות: את הספר קיבלתי במתנה מידיה של הסופרת לצרכי קבלת פידבק וביקורת. יחד עם זאת, יש לציין, שגם היא וגם אני מאוהבות בשפה העברית ובספרים, ולא היא ולא אני נסכים לביקורת שהיא לא פחות מדעה כנה ואמיתית. 
_____________________

רגע אחרי הנצחון המזהיר שלנו באירוויזיון - משעשע היה לצלול לתוך ספר בעל שם דומה😅 אבל לא, אין קשר. מלבד, אולי, העניין המשותף שיש כאן לגבי קבלת האחר והשונה, והעובדה שמדובר ביוצרת צבעונית ומגניבה, שככל הנראה תישאר ילדה לנצח...


אז מה היה לנו כאן?

סופי, אישה בת 35, שהחליטה שבהגיעה לגיל הזה היא תביא לעולם ילד ויהי מה, מקבלת מתנה קצת מפתיעה ליום-ההולדת... טוי-בוי, ויברטור חדשני, שהוא גם מתקן הפריה, שהיה אמור להיראות, להישמע ולהרגיש בדיוק כמו הגבר המושלם של סופי, רק יותר טוב.

הבעיה היא... שמתרחשת תקלה שאיש לא יכול היה לחזות - הוא מפתח תבונה, מחשבה עצמאית וחוש הומור, וסופי מוצאת את עצמה מאוהבת בו מעל הראש. 

מה באמת קורה כשמתאהבים במישהו שהוא... לא לגמרי אנושי? אז זהו, שהלא-אנושי הוא לפעמים הכי אנושי שבעולם, אהבה היא אהבה היא אהבה... ואנחנו לא בוחרים במי להתאהב. בספרה החדש - גל ברקן גם מעניקה לנו קצת חומר למחשבה, וגם מספקת לנו סיפור חדשני ומקורי בסוגת הרומן הארוטי.

בנגיעה קלה (נעימה ורטובה) באזור המדע הבדיוני, אנו נחשפים לסיפור אהבה קסום, ועל הדרך מתעורר בנו הצורך לשאול - מה באמת אנושי? מהי אהבה? מהו אושר ומה כדאי לעשות למענו? איך מתמודדים מול הסביבה כשהאהבה שלנו היא לא רגילה? שאלות שאפשר לקחת איתנו גם למקומות אחרים ולמערכות יחסים אחרות, כשלאורך הדרך מלווה אותנו ההרגשה, ש"אהבה-היא-אהבה-ולא-חשוב-איך-ועם-מי", וגם להחלטות נוסח "אני-אלחם-על-האהבה-שלי". 


כשחם אז חם! אבל לפעמים צריך לנוח ולהדליק מזגן...

גל ברקן יודעת לכתוב לוהט. זה מגוון ושונה, רך וגם פרוע, סוער וגם רגוע. הסצנות הנועזות יעשו לכן/ם חם, והן גם קולעות וגם כתובות נהדר.
אלא מה? בעיניי היו קצת יותר מדי מהן, ולגמרי הייתי מקזזת במינון. התשוקה של הזוג ברורה לי לחלוטין והיא לא בלתי מציאותית או לא אמינה. אבל לי באופן אישי, כקוראת, זה הרגיש כעומס יתר על בלוטות הליבידו שלי, ורציתי שנתקדם כבר הלאה, ושגיבורי הסיפור יניחו לי ויילכו לה#$@ן - רק בלי לטרוח לספר לי על זה. 


***אזהרת ספוילר קל***
האם יש דבר כזה מושלם מדי?

גם סופי, גיבורת הסיפור, תוהה בנושא. היא פוחדת להתעורר מהמציאות הנפלאה שבה היא חיה, ולגלות שהכל היה חלום.

ופה, גם אני כקוראת חייבת לומר - יש לנו כאן סיפור אהבה מתוק וקסום, שעבורי היה פשוט... מושלם מדיאישית, כשאני קוראת ספר - אני זקוקה לקונפליקטים, למשהו שידיר שינה מעיניי; פחות אושר ועושר ויותר דרמות ודאגות; אני זקוקה לסבל (כמה פולני!) שאחריו ההגעה למנוחה ולנחלה תהווה קתרזיס משגע.

כן היו פיקים קטנים של קונפליקט - מול החברים, מול המשפחה... אבל הרגיש לי שהם נפתרו מהר מדי ובקלות רבה מדי. היה ברור לי שהכותבת לא רצתה שגיבוריה יסבלו יותר מדי. וחבל😈

זה לא פגע בסיפור, פשוט לי אישית חסר לי המתח. ככה זה כשאת דרמה-קווין קטנה... את רוצה לבכות ולהיות בחרדה ולהחזיק להם אצבעות! 


כתיבה ממממ... מצויינת.

גל ברקן כותבת טוב. נקודה. קולח, מהנה ושנון. תענוג לקרוא את השפה, את פניני ההומור, את האופן שבו היא טווה את סיפור העלילה. אצל ברקן, אם יתעורר בין קוראים ויכוח על ספר פרי עטה (או מקלדתה), זה יהיה נטו על תכנים ועלילה ולא על איכות השפה. פשוט כייף!


סיכום: כן, כן, כן!

אם בא לכן (ואני פונה לאחיותיי כי גם הז'אנר בד"כ פונה אלינו...) על ספר מתוק, נועז, עם רעיון מקורי וכתוב היטב - לכו על זה. כן, הוא בדיוני, אבל מעל לכל הוא סיפור אהבה, ואת ממש לא צריכה להיות חובבת "מלחמת הכוכבים" כדי להתחבר אליו ולאהוב אותו.

💖 לקריאת פרק ראשון 💖