יום שבת, 1 ביוני 2019

שמונה עשרה / ג'וליה האס

שמונה עשרה / ג'וליה האס

U ספרות שנוגעת, 2019. 295 עמ'.






הדרך לאנשהו רצופה כוונות...

אז מה היה לנו כאן?
(עשוי להכיל ספוילרים קלים ביותר ולא הרסניים מבחינת עלילה)

תיכוניסטית בת 18 שנאלצת לחזור על יחידות לימוד (יש לציין שממש לא בצדק), צריכה לקחת שיעורים באחד-על-אחת (מה שהופך להיות תרתי משמע).
ומורה פרטי אחד, שיש לו המון כוונות... טובות. רוב הזמן.

שיטות הלימוד שלו הן בהחלט... מממ... יוצאות דופן. ואת ההמשך אתם בטח יכולים לנחש.

אל תתנו למשפט "מבוסס על סיפור אמיתי" לבלבל אתכם, כי מערכת היחסים העיקרית שמתרחשת בספר היא בדיוק אחד הדברים שלא אירעו במציאות.

אבל זה ממש לא הפריע לי.

מה כן הפריע לי?
הבטיחו לי טאבו, ואני לא יודעת אם לזה הכוונה, אבל סעיף ניצול יחסי מרות בחוקי ההטרדה המינית בהחלט עשה "הקש בדלת" בראש שלי, יותר מפעם אחת. הבחור הגזים מבחינתי ועבר את גבול הטעם הטוב לא פעם ולא פעמיים, ולא אכפת לי כמה אורגזמות זה גרם לגיבורה. הרגשתי שהוא חוצה גבולות באופן מכוער, ורומס אותה ואת הכבוד העצמי שלה וזה עלה לי על העצבים.

הסופרת כתבה לו סיפור רקע שיצדיק את נושא יחסי המרות, אבל הסיבה שבאמת ריככה אותי התגלתה רק בסוף, מה שגרם ל(ב)רוגז שלי ללוות אותי לאורך רובו ככולו של הספר. בנוסף, אולי הרקע הצדיק חלק מהדברים, אבל לא את הדריסה והרמיסה בשום צורה, ובכל מקרה זה לא הקל עליי לחבב את הגיבורה שמסכימה לדברים הזויים באמת.

אחרי שאמרתי את זה, אפשר גם לומר ש...  בסה"כ נהניתי מהספרהוא לא ריסק לי את הלב ולא סחט ממני דמעות בשום שלב, אבל הוא היה נעים, קולח וכייפי.

הכתיבה זורמת, הדמויות אנושיות, ויש כאן ארוטיקה שאיננה רק לשם הארוטיקה והיא מגוונת ומופיעה במינון טוב. בהחלט יש סיפור עלילה, עם לפחות טוויסט אחד מפתיע בסוף, ובסה"כ אנחנו מקבלים כאן סיפור אהבה משמח שבא לדמויות בזמן ועושה להן - ולקורא - טוב על הלב.


שורה תחתונה: לא עף לי הסכך, אבל כן נותנת לו לייק👍




יום שני, 15 באוקטובר 2018

Second Debt \ Pepper Winters (סדרת החובות #3: החוב השני)

Second Debt \ Pepper Winters


יצא לאור בתרגום לעברית:

החוב השני / פפר וינטרס

U ספרות שנוגעת, 2018. 313 עמ'.




את הספר סיימתי בשלוש וחצי לפנות בוקר, ויום למחרת אני עדיין בשלבי התאוששות...
מה לכל הרוחות קראתי עכשיו?!
איך יכול ספר למחוץ לי את הלב, ואז להעביר אותי באוטוסטרדת רגשות, ואז לאחות לי את הלב ביסודיות, רק כדי לרסק אותו מחדש?
אני לא מאמינה שאני מוציאה תחת ידיי את המשפט הבא, אבל אין לי ברירה: פפר וינטרס, מה עשית לי??

בואו נחזור רגע להתחלה.
הספר הראשון בסדרה היה לא רע בעיניי, אבל הרגשתי שסיפור העלילה מתבסס על שטות מוחלטת. חוב בן מאות שנים שיש לו תוקף חוקי היום? ברצינות? באיזה ג׳ונגל אנחנו חיים?

תחושת ה"אני קוראת בולשיט" החמירה בספר השני, שם המשיך בסיס העלילה להיות מופרך, ונוספו עליו חפירות אינסופיות (וחוזרות על עצמן באופן מתיש ומייגע) של הדמויות הראשיות על רגשותיהן ומחשבותיהן. זה כל כך חזר על עצמו שיכולתי לדקלם את זה בעל פה. אני מדברת על לפחות 100 עמודים מיותרים של אכילת ראש קשה...
אז נטשתי את הסדרה.

אבל הסקרנות גברה עליי. הייתי חייבת לדעת איך זה מתפתח ומה קורה, והאם, ורק אולי, יש הגיון בכל זה. כי מניסיוני עם פפר וינטרס, בזה בדיוק היא הכי חזקה - היא גורמת לקורא להרים גבה ולא להבין, היא יוצרת אצלו תחושה של "איך זה ייתכן", אבל בסוף הכל מתבהר, והקורא לא יודע מאיפה זה נחת עליו. 
היא אמנית ההפתעות והעלילות הפתלתלות.

אז החלטתי לסמוך עליה, וחזרתי לסדרה, לספר השלישי שמתחיל בדיוק בנקודה שבה נגמר הספר השני.

קצת אחרי שהתחלתי את הספר הזה, הייתי שבויה. אני לא יודעת להגיד בדיוק איך, למה ומתי, אבל הכתיבה הסוחפת שלה משכה אותי פנימה במערבולת מטורפת של רגשות מכל הקצוות. זעם, שנאה, התרגשות, ציפייה, פחד, חמלה, אהבה, הערצה, ייאוש ותקווה... ועוד. לא הצלחתי להפסיק לקרוא. עזבתי כל ספר אחר ושקעתי בסיפורם של ג׳תרו וניילה, שהפעם חפרו פחות וחשפו יותר, גם זה מול זו וגם בפניי.
הלב שלי נסק איתם לגבהים, צלל למצולות (תרתי משמע, ומי שיקרא יבין), החסיר פעימות, נשבר והתאחה ונמחץ מחדש.

הסצנות הלוהטות בספר בוערות יותר מאש הגיהינום. באנגלית פשוט אומרים: SEXY AS HELL!! הכינו את המגבונים...😉 וגם, יש סצנות בודדות בלבד מסוג זה, במינון סופר מדוייק וממש לא מהוות את מוקד העלילה. HOT! 

אני לא יכולה לחשוף שום דבר מהעלילה מבלי לספיילר. אגיד רק שהמון דברים מתחילים להתבהר, ושמגלים שהעולם שווינטרס יצרה כלל אינו משולל הגיון כפי שנדמה בתחילה.

ואחרי כל זה, צצות גם שאלות נוספות, שהופכות את הסיפור לעוצר נשימה, ואין לי ספק שנקבל את כל התשובות בהמשך.

פפר וינטרס - את משחקת לי בראש, את משחקת לי בלב. היית ונשארת מלכת האופל שלי.

בקיצור, אם לא הבנתם, אני ממליצה. באופן אישי אני אוהבת לקרוא בשפת המקור, אבל למי שמרגישה שהיא עלולה לשבור שיניים, ניתן להשיג את הספר בתרגום לעברית, בהוצאת U ספרות שנוגעת, 2018.

חמישה כוכבים בוערים ורטובים בגודרידס.

יום רביעי, 3 באוקטובר 2018

שבעה בנים / לילי סיינט ג'רמיין

שבעה בנים / לילי סיינט ג'רמיין

U ספרות שנוגעת, 2018



הפעם יצא לי קצר וקולע על ספר אחד קצר וצולע...

בדרך חזרה מתחנת הרכבת הביתה, לא הייתה לי אפשרות לקרוא ספר מודפס באוטובוס, כי היה חשוך מדי.
אז חיפשתי משהו דיגיטלי קצרצר לנסיעה לא ארוכה, והלכתי על הספרון "שבעה בנים", שחיכה לי באפליקציה רק כי מתישהו חילקו אותו בחינם.

סיימתי ממש היום (אחרי החגים) והתגובה העיקרית שלי היא:
מה זה העולב הזה?
לא, ברצינות, למה שמעתי על זה כ"כ הרבה עוד לפני שזה תורגם?
מה זה החירטוט הלא אמין והמטופש הזה?

יש שישמעו מתוך השורות כמה התעצבנתי וישאלו את עצמם למה.
ההסבר פשוט:
אין שום הגיון בדרכי הפעולה של הגיבורה הראשית, הרגשות שלה מועברים אלינו בדיווח יבש כמו מברק, ולא מצליחים לגעת בקורא בכלל, והדמויות שטוחות להחריד וברובן הן סוג של קריקטורה של הרוע המושלם כמו שבד"כ ילדה קטנה מדמיינת אותו.

הסצנות ה"לוהטות" דלוחות ועלובות, ומזכירות במקרה הטוב פורנו פשטני שנועד לגרום לצופה סיפוק מהיר, זול וחסר עומק ותוכן. 
אם ארצה בזה, פשוט אכנס לאיזה אתר XXX.TUBE וזהו, תודה רבה.

וסוף הספר? לא אספיילר לכם, אבל נו, טוב, הוא כ"כ מופלץ ומופרך שזה פשוט מגוחך.

סיכום כללי: בעעע.

מה כן טוב בספר? שהוא נגמר מהר!

אה, כן. כל מי שלא אהבה את הספר קיבלה הצעות להמשיך לקרוא את הסדרה.
ואני אומרת: בסדר גמור. אמשיך לספר הבא... בפעם הבאה שיבוא לי לצפות בפורנו טראש ולא יהיה לי וואי פיי.

כוכב אחד בגודרידס. 
אכזבה אחת גדולה.


יום שישי, 24 באוגוסט 2018

הורנס: נקמה דוט קום / אילנית עדני

הורנס: נקמה דוט קום / אילנית עדני 

מאי 2018, 361 עמ'.





אוקיי. וואו. מאיפה להתחיל?
בערב שבו סיימתי את הספר חוויתי משבר פרידה מהדמויות ולא התחשק לי להתחיל ספר אחר עדיין. זה הרגע הזה, שבו את רוצה להתענג על הספר שקראת עד סוף היום, ולחכות עם הספר הבא. מחר יום חדש.

זה לא קורה לי הרבה, אבל "הורנס" הוא בפירוש אחד הספרים שהכי נהניתי לקרוא בזמן האחרון.

אז מה היה לנו בעצם? האקר והאקרית שכל אחד מהם רב אמן בתחומו - נפגשים. הוא עבריין רשת וסוג של רובין הוד מודרני, היא נציגת החוק בדמותה של סוכנת בולשת. ברור לכם לאן זה הולך, נכון? ברור גם, שקל זה לא הולך להיות.

"כשזרועותיו עטפו את גופי, מצאתי את עצמי תוהה למה נתתי לעצמי להיכנס למקומות שהיציאה מהם תהיה קשה. אולי אפילו קטלנית."

אבל חוץ מהמשיכה הבלתי נמנעת בין גיבורי הסיפור, יש בסיפור העלילה עוד כ"כ הרבה - מתח, נקמה, סימני שאלה, מאבקים - והכל במקומות שנוגעים בכל אחד ואחת מאיתנו; בסוגיות כמו משפחה, הקרבה, עוול אישי ועוול ציבורי, חרדה ליקר לך מכל... אי אפשר שלא לצלול ולהתחבר רגשית לנפשות הפועלות.

סימני שאלה רבים צצים מהר מאוד בתחילת הסיפור. מה מניע את הגיבורים? מה בעצם קרה להם? מה הם מנסים להשיג? אך הסופרת נהגה כאן באחד הטריקים הכי חכמים שסופר יכול להפעיל - היא מטפטפת לנו את הפרטים לאט לאט, יוצרת מתח וסקרנות, וגורמת לנו להישאב לסיפור ולא לרצות להתנתק ממנו עד שנגלה ונבין הכל. וזה עובד! קשה מאוד להניח את הספר הזה מהיד, וגם אם נדמה היה לי שאני מנחשת מה הולך לקרות, עדיין חיכו לי כמה הפתעות מעבר לסיבוב.

יש לציין, שבמקרים רבים, כשסופר ישראלי ממקם את העלילה שלו בחו"ל, הסיפור סובל מפאקים באמינות. כאן זה בנוי כ"כ טוב והפרטים כה ברורים ואמינים, ששכחתי שמדובר ביוצרת מקומית!
עושה רושם שיש כאן או שימוש בידע אישי או במחקר, הן בהיבט הגיאוגרפי והם בהיבטים הטכניים של העלילה.

שמות שמות
מאז aג׳יי.קיי. רולינג הגיחה לעולמי, אני לא מדלגת לעולם על שמות של דמויות ומקומות. אני לא יכולה לגלות כאן יותר מדי כדי לא לספיילר, אבל תהיתי בעיקר לגבי שני דברים שאוכל לציין בלי לחשוף עלילה:

  • האם שמה של הגיבורה, נורה, הוא מחווה לסופרת הרומנטיקה נורה רוברטס?


  • ומעל לכל... מכיוון שיש בספר ארוטיקה (במידה מדוייקת כבר אמרתי?) - האם השם "הורנס" הוא לא רק במובן של "קרניים" אלא מרמז לנו כאן למילה Horny?רק אומרת. ושורקת בתמימות... 

      אהבתי.

לסיכום, בעיניי יש בספר הזה את כל מה שהרופא רשם לאנשים שחולים על ספרים טובים - עלילה מקורית ומרתקת, כתיבה טובה, מתח מתובל ברומנטיקה, רומנטיקה מתובלת במתח, דמויות מלאות ועגולות עם סיפור חיים מרתק, דיאלוגים נהדרים, דרמה, טוויסטים בעלילה, וגם סקס-אפיל וארוטיקה במידה מדוייקת.

התקשיתי להניח אותו מהיד, ועכשיו אחרי שקראתי בדיגיטל, בא לי שיהיה לי עותק משלי לקרוא שוב.

חמישה כוכבים ממני בגודרידס. רוצו לקרוא.



יום רביעי, 4 ביולי 2018

טוי-בוי / גל ברקן

טוי-בוי / גל ברקן

הוצאה עצמית, 2018. 356 עמ'.





גילוי נאות: את הספר קיבלתי במתנה מידיה של הסופרת לצרכי קבלת פידבק וביקורת. יחד עם זאת, יש לציין, שגם היא וגם אני מאוהבות בשפה העברית ובספרים, ולא היא ולא אני נסכים לביקורת שהיא לא פחות מדעה כנה ואמיתית. 
_____________________

רגע אחרי הנצחון המזהיר שלנו באירוויזיון - משעשע היה לצלול לתוך ספר בעל שם דומה😅 אבל לא, אין קשר. מלבד, אולי, העניין המשותף שיש כאן לגבי קבלת האחר והשונה, והעובדה שמדובר ביוצרת צבעונית ומגניבה, שככל הנראה תישאר ילדה לנצח...


אז מה היה לנו כאן?

סופי, אישה בת 35, שהחליטה שבהגיעה לגיל הזה היא תביא לעולם ילד ויהי מה, מקבלת מתנה קצת מפתיעה ליום-ההולדת... טוי-בוי, ויברטור חדשני, שהוא גם מתקן הפריה, שהיה אמור להיראות, להישמע ולהרגיש בדיוק כמו הגבר המושלם של סופי, רק יותר טוב.

הבעיה היא... שמתרחשת תקלה שאיש לא יכול היה לחזות - הוא מפתח תבונה, מחשבה עצמאית וחוש הומור, וסופי מוצאת את עצמה מאוהבת בו מעל הראש. 

מה באמת קורה כשמתאהבים במישהו שהוא... לא לגמרי אנושי? אז זהו, שהלא-אנושי הוא לפעמים הכי אנושי שבעולם, אהבה היא אהבה היא אהבה... ואנחנו לא בוחרים במי להתאהב. בספרה החדש - גל ברקן גם מעניקה לנו קצת חומר למחשבה, וגם מספקת לנו סיפור חדשני ומקורי בסוגת הרומן הארוטי.

בנגיעה קלה (נעימה ורטובה) באזור המדע הבדיוני, אנו נחשפים לסיפור אהבה קסום, ועל הדרך מתעורר בנו הצורך לשאול - מה באמת אנושי? מהי אהבה? מהו אושר ומה כדאי לעשות למענו? איך מתמודדים מול הסביבה כשהאהבה שלנו היא לא רגילה? שאלות שאפשר לקחת איתנו גם למקומות אחרים ולמערכות יחסים אחרות, כשלאורך הדרך מלווה אותנו ההרגשה, ש"אהבה-היא-אהבה-ולא-חשוב-איך-ועם-מי", וגם להחלטות נוסח "אני-אלחם-על-האהבה-שלי". 


כשחם אז חם! אבל לפעמים צריך לנוח ולהדליק מזגן...

גל ברקן יודעת לכתוב לוהט. זה מגוון ושונה, רך וגם פרוע, סוער וגם רגוע. הסצנות הנועזות יעשו לכן/ם חם, והן גם קולעות וגם כתובות נהדר.
אלא מה? בעיניי היו קצת יותר מדי מהן, ולגמרי הייתי מקזזת במינון. התשוקה של הזוג ברורה לי לחלוטין והיא לא בלתי מציאותית או לא אמינה. אבל לי באופן אישי, כקוראת, זה הרגיש כעומס יתר על בלוטות הליבידו שלי, ורציתי שנתקדם כבר הלאה, ושגיבורי הסיפור יניחו לי ויילכו לה#$@ן - רק בלי לטרוח לספר לי על זה. 


***אזהרת ספוילר קל***
האם יש דבר כזה מושלם מדי?

גם סופי, גיבורת הסיפור, תוהה בנושא. היא פוחדת להתעורר מהמציאות הנפלאה שבה היא חיה, ולגלות שהכל היה חלום.

ופה, גם אני כקוראת חייבת לומר - יש לנו כאן סיפור אהבה מתוק וקסום, שעבורי היה פשוט... מושלם מדיאישית, כשאני קוראת ספר - אני זקוקה לקונפליקטים, למשהו שידיר שינה מעיניי; פחות אושר ועושר ויותר דרמות ודאגות; אני זקוקה לסבל (כמה פולני!) שאחריו ההגעה למנוחה ולנחלה תהווה קתרזיס משגע.

כן היו פיקים קטנים של קונפליקט - מול החברים, מול המשפחה... אבל הרגיש לי שהם נפתרו מהר מדי ובקלות רבה מדי. היה ברור לי שהכותבת לא רצתה שגיבוריה יסבלו יותר מדי. וחבל😈

זה לא פגע בסיפור, פשוט לי אישית חסר לי המתח. ככה זה כשאת דרמה-קווין קטנה... את רוצה לבכות ולהיות בחרדה ולהחזיק להם אצבעות! 


כתיבה ממממ... מצויינת.

גל ברקן כותבת טוב. נקודה. קולח, מהנה ושנון. תענוג לקרוא את השפה, את פניני ההומור, את האופן שבו היא טווה את סיפור העלילה. אצל ברקן, אם יתעורר בין קוראים ויכוח על ספר פרי עטה (או מקלדתה), זה יהיה נטו על תכנים ועלילה ולא על איכות השפה. פשוט כייף!


סיכום: כן, כן, כן!

אם בא לכן (ואני פונה לאחיותיי כי גם הז'אנר בד"כ פונה אלינו...) על ספר מתוק, נועז, עם רעיון מקורי וכתוב היטב - לכו על זה. כן, הוא בדיוני, אבל מעל לכל הוא סיפור אהבה, ואת ממש לא צריכה להיות חובבת "מלחמת הכוכבים" כדי להתחבר אליו ולאהוב אותו.

💖 לקריאת פרק ראשון 💖

יום שבת, 3 בפברואר 2018

המקום הכי טוב בעולם / איילת צברי

המקום הכי טוב בעולם / איילת צברי

עם עובד, 2016. 253 עמ'.





מניסיוני, הן מתוך הכרות עם קוראים ברשתות החברתיות, והן כספרנית, אנשים לא מחבבים ספרים שהם קבצי סיפורים.
במקרים רבים, האנטי הזה אינו מוצדק. סיפורים קצרים יכולים להעביר את הזמן בנסיעות קצרות, בתורים, לפני השינה... ולפעמים הסיפורים גם פשוט מופלאים.

וזהו המקרה כאן. איילת צברי, ישראלית שחיה בקנדה, כתבה את הספר באנגלית, ומדובר כאן בספר שהוא גם ישראלי וגם מתורגם. 
באופנים רבים - כך גם אחד-עשר הסיפורים בספר. כפי שנכתב בתקציר, כל סיפור מפגיש אותנו עם דמויות שבכל הנוגע לישראליות שלהן, חיות בזהות כפולה, חצויה או מעורבת, ויש לציין שכל סיפור ניגש למקומות הללו מנקודת מבט אחרת, ייחודית ומעניינת. כל סיפור הוא גם נקודת מפגש/חיכוך בין הישראלי לבינלאומי, בין הגעגוע למקום הזה שאנו חיים בו לבחירה/לצורך לחיות במקום אחר.

חלק מהסיפורים נקטעים בשום מקום, לחלקם יש סוף פתוח, חלק מסתיימים בסוף הנתון לפרשנויות שונות, וחלק בסוף חד וחלק.

מכולם נהניתי.

הכתיבה של איילת משובחת, סוחפת ומאוד נוגעת והתרגום בהתאם. התיאורים הרגישו לי כאילו נכתבו במחשבותיי שלי - מדוייקים, קולעים, נוגעים. בעיקר עבור מי שהיה ממש שם וחי את מה שהיא מתארת.

"הרגשנו חלק מדור ושהחיים נוצרו רק למעננו ושלעולם לא נחלה ולא נזדקן ושום דבר רע לא יקרה לנו. עכשיו, יותר מעשר שנים אחר כך, רבין נרצח בהפגנת שלום; מחבלים מתאבדים מתפוצצים באוטובוסים ובבתי קפה; כל החברים שלנו עברו לפרוורים, קנו דירות וילדו ילדים."

שורה תחתונה - אל תפסלו רק כי מדובר בסיפורים קצרים. הכתיבה של איילת שווה את זה. ממליצה מאוד.

יום חמישי, 21 בדצמבר 2017

סיפורה של שפחה / מרגרט אטווד

סיפורה של שפחה / מרגרט אטווד
כנרת זמורה דביר, 2012. 237 ע'.





הספר הזה ותיק בשטח, ובמשך שנים הייתי בטוחה שהוא עוסק בתקופת העבדות בארה"ב. למרות שזהו נושא מרתק בעיניי, הוא גם לא קל, אז הספר המשיך לנוח לו בשקט על המדף בספריה, ממתין לי בסבלנות.
ואז עלתה לאוויר סדרת הטלוויזיה המבוססת עליו, והספר הפך ל"רב-מכר" בספריה, והדבר עורר את סקרנותי.
בדקתי במה הוא עוסק, ולהפתעתי גיליתי שמדובר בדיסטופיה (סדר חברתי אלטרנטיבי מבעית), ז'אנר שמי שעוקב אחריי כבר יודע, שהוא אחד האהובים עליי ביותר.

צללתי לתוך הספר, ומהרגע הראשון הוא היה מבעית, מרתק, עוצר נשימה, וכתוב מדהים. גם התרגום של סמדר מילוא איכותי עד כאב, ועוזר למחברת להעביר אותנו חוויה עזה ומטלטלת.

בתקציר נכתב:
רפובליקת גלעד מציעה לשֶלְפְרֶד אופציה אחת בלבד: ללדת ילדים. אם לא תעשה זאת, היא צפויה, כמו כל מתנגדי המשטר, להיתלות על החומה או להישלח אל אחת המושבות ולמות שם מוות אטי ממחלת קרינה. אבל גם תנאי חיים דכאניים אינם יכולים למחוק את התשוקה המינית - לא שלה עצמה ולא של שני הגברים שעתידהּ תלוי בהם.

נשמע חזק? אז זה הרבה הרבה מעבר לזה. הספר לא עוסק במחיקת תשוקה מינית כפי שניתן אולי להבין בטעות מן התקציר. הוא עוסק בכבוד האדם וחירותו, בזכויותיו הבסיסיות ביותר, כולל חופש המחשבה והזכות להימנע מפגיעה גופנית ומהשפלה, בדברים שאנו בחברה המערבית לוקחים כמובנים מאליהם.
זה קשה וזה כואב. זה חשוך ומרסק. לא בכדי עברו כמה חודשים מאז שסיימתי את הספר ועד שהצלחתי לכתוב עליו.
בכתיבה קולחת ואמנותית גם יחד, מכניסה אותנו אטווד, אמנית מילים של ממש, לנימי נפשה של הגיבורה, שאיתרע מזלה לחיות בעתיד דיסטופי מפחיד ומצמרר, בו אין לה זכות קיום כאדם בעל רצונות, מחשבות, תשוקות ואהבות, אלא ככלי שרת בלבד, בידי המשטר, בידי אנשים, בידי כמעט כולם. מיום שבו חל מהפך שלטוני בארה"ב, היא איננה עוד אדון לגורלה, למשפחתה או לחייה. הכל נלקח ממנה, כולל כבודה העצמי. וכל מחשבה מבעיתה ומטלטלת, כל תחושה, כל כאב ופחד - מתוארים במילים מדוייקות שיוצרות תמונות חדות וברורות, ותחושות חדות עוד יותר. כתיבה שהיא פשוט עוצרת נשימה.
אני נמנעת מלהיכנס לזוועות שהגיבורה עדה להן (או חווה בעצמה) כדי להימנע מספוילרים, אך מדובר בזוועות פיזיות ומנטליות גם יחד. הודות לכתיבתה הנפלאה של אטווד - את אלו המנטליות תחוו יחד איתה, והן גם לרוב אלה המזעזעות ביותר.

קל מאוד להתחבר לגיבורה, להזדהות עם תחושותיה, להבין אותה ואת מניעיה, מדוע היא פועלת כפי שהיא פועלת, ולא אחת מצאתי את עצמי תוהה מה הייתי עושה אילו הייתי במקומה; ואז הפחד שטף אותי. לא הייתי רוצה להיות במקומה. איש לא היה רוצה.

החלק המפחיד והמטלטל באמת הוא, שלמרות שמדובר בעתיד בדיוני - הוא אינו בלתי אפשרי. ג'ואן (שלפרד) היא אישה רגילה שיכולה להיות כל אחת מאיתנו, והמציאות המחרידה שאליה היא נקלעת היא אולי בדיונית, אך לאו דווקא דמיונית. 
שהרי המין האנושי כבר הראה לכולנו (שוב ושוב ושוב) לאורך ההיסטוריה אילו זוועות בלתי-נתפסות הוא מסוגל לחולל, והספר נותן כל כך הרבה חומר למחשבה, שהוא עלול להדיר שינה מעיניכם.

ספר חובה לשוחרי הדיסטופיה.
ספר חובה לשוחרי חירות האדם.


צפו בטריילר לסדרת הטלויזיה:

הו מכשפה אדמונית!

הו מכשפה אדמונית! / פרנסיס סקוט פיצג'רלד

נהר ספרים: 2017, 78 ע'.
תרגום: ניצה פלד.



כשספר מתחיל במשפט "מרלין גריינג'ר עבד בחנות הספרים..." - אני לא יכולה להתאפק מלקרוא אותו.
גם מרלין, גם גריינג'ר (כמו הרמיוני, הנפש הספרותית התאומה שלי), גם חנות ספרים, וגם רוז מקגוון על הכריכה (מי שגילמה את דמותה של פייג' בסדרה "מכושפות" שהייתי מכורה אליה אי-אז בניינטיז ובתחילת המילניום, ועד היום רוב פרקיה מוקלטים אצלי על... קלטות וידאו, רחמנא ליצלן!).
הכל נשמע מבטיח ומפתה.
אבל הספר, מבחינתי, לא קיים שום הבטחה. אפילו לא קרוב.
הוא מעצבן, מדכא, חסר פואנטה ברובו (ואני מציינת "ברובו" כי אמורה להיות לו פואנטה - היא פשוט ממש לא עברה בעיניי), בלתי אמין - לא ההתרחשויות, לא המניעים של הדמויות ולא ההתנהגות שלהן. 
אם הספר לא היה קצרצר, אין שום סיכוי שהייתי ממשיכה לקרוא אותו.

כבר ציינתי שהוא נורא מעצבן?

בקיצור, בעיניי - בזבוז זמן מוחלט.


יום שבת, 16 בדצמבר 2017

האיש שאהב את הטלפון שלו יותר מדי

האיש שאהב את הטלפון שלו יותר מדי / יובל אברמוביץ'

הרשימה הוצאת ספרים, 2017. 46 ע'.





כשיובל אברמוביץ' כותב ספר - אני משתדלת לקרוא אותו כמה שיותר מהר.
וכאן מדובר בספר גרפי מקסים, שקוראים במהירות הבזק, והוא גם משעשע וגם עצוב.
הספר מזכיר בצורתו ספר לגיל הרך, אבל הוא נועד לילדים גדולים, ובעיקר לכל מי שמחובר למכשיר הטלפון שלו 24/7 ולא מסוגל להתנתק ממנו גם כשראוי מאוד לעשות זאת...
נועד לאנשים ששוכחים להתנתק לפעמי מהמסך, להזדקף, ולראות את כל היופי שנמצא ממש סביבם.

רבים טוענים כנגד עידן הסמארטפון, וביקורות רבות כבר נכתבו / צולמו / צויירו על הנושא.
לרוב אני לא מסכימה עם הביקורות הנוקבות הללו - הטלפון החכם שומר אותנו מחוברים, לא מנותקים, ואני אומרת את זה מניסיון אישי עד מאוד.
אישית, גם אני מחוברת לטלפון החכם שלי שעות רבות ביממה - אני נעזרת בו לצרכי עבודה, אני מתקשרת דרכו עם משפחה וחברים ברחבי הארץ והעולם, אני מגיעה בעזרתו למקומות, משיגה דרכו מידע, לעיתים בזמן אמת ולעיתים מאוד חיוני, ואני גם קוראת בו ספרים!
אבל, לכל דבר יש גבול ומידה, ויש דבר כזה יותר מדי.

והספר הזה נוגע בנקודות הללו בצורה רגישה, נוגעת ומקסימה, בלי להטיף, מלווה באיורים חמודים שהם נפלאים בעיניי, וכמו תמיד אצל אברמוביץ' - גם בצורה שנונה שאי אפשר לא להתחבר אליה.
הסוף מפתיע, ובעיניי מעורר מחשבה ובעיקר בעיקר - נורא עצוב (וזה לא ספוילר, כי לא תצליחו לנחש).

5 כוכבים. ממליצה מאוד.

לעמוד הרשמי של הספר באתר של יובל אברמוביץ'