הו מכשפה אדמונית! / פרנסיס סקוט פיצג'רלד
נהר ספרים: 2017, 78 ע'.
תרגום: ניצה פלד.
כשספר מתחיל במשפט "מרלין גריינג'ר עבד בחנות הספרים..." - אני לא יכולה להתאפק מלקרוא אותו.
גם מרלין, גם גריינג'ר (כמו הרמיוני, הנפש הספרותית התאומה שלי), גם חנות ספרים, וגם רוז מקגוון על הכריכה (מי שגילמה את דמותה של פייג' בסדרה "מכושפות" שהייתי מכורה אליה אי-אז בניינטיז ובתחילת המילניום, ועד היום רוב פרקיה מוקלטים אצלי על... קלטות וידאו, רחמנא ליצלן!).
הכל נשמע מבטיח ומפתה.
אבל הספר, מבחינתי, לא קיים שום הבטחה. אפילו לא קרוב.
הוא מעצבן, מדכא, חסר פואנטה ברובו (ואני מציינת "ברובו" כי אמורה להיות לו פואנטה - היא פשוט ממש לא עברה בעיניי), בלתי אמין - לא ההתרחשויות, לא המניעים של הדמויות ולא ההתנהגות שלהן.
אם הספר לא היה קצרצר, אין שום סיכוי שהייתי ממשיכה לקרוא אותו.
כבר ציינתי שהוא נורא מעצבן?
בקיצור, בעיניי - בזבוז זמן מוחלט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה